התגייסתי לפני כ4 חודשים לחטיבה קרבית, אנחנו מתחילים אימון מתקדם בעוד שבועיים.
כבר מהיום הראשון אני בעיקר סובל, פחות מבחינה פיזית.
אני נתחתי את הקושי שלי בכמה בחינות.
1. אני לא אוהב במיוחד את העניין שאני לוחם בצבא סדיר.
2. לא רוצה להיות חייל של אף אחד בלי שום קשר לכלום.
בנוגע לבעיה האחרונה אני יודע שעם הזמן היחס משתפר, אבל עדיין זו המחשבה שאני לא שייך לעצמי באופן מלא.
3. אני פשוט סובל בימים של ירי, חודשיים וחצי הייתי בדיכאון קליני, ובימים שעסקנו בירי שקעתי יותר. חשוב לי להדגיש שהייתי אדם שמח.
בכל אופן כיום אני כבר מרגיש יותר טוב, אך עדיין לא מאוזן ועדיין לא מאושר כמו בעבר, ועדיין אני שוקע בימים של מטווחים ולפעמים גם סתם ממשהו הכי קטן אני נשבר, וכן לפעמים גם הדילמות שלי מסתכמות באם לחתוך את עצמי או לשים כדור בראש.
4. 90% מהמחלקה שלי הם אנשים זוועה.
בתכלס אני מרגיש שהגעתי לקרבי בגלל הסביבה, לא אני שמתי לב בזמן שלשם הם הכווינו אותי והם לא שמו לב שהם לחצו.
דיברתי עם המפ והקבן ויש לי איתו פגישה פעם בשבוע. אני לא בטוח כמה הקבן עוזר, אבל אין לי מה להפסיד.
בכל אופן מה שהמפ אמר זה שאני אסיים את ההכשרה והוא יידאג שאני אעבור לתפקיד שיעניין אותי והוא לא מחייב אחזקה של נשק. (כמובן בהתאם לצרכי צה"ל) מצד שני הוא גם אמר שאם אני עוזב לפני ה07 הוא דואג שאני אהיה טבח/נהג/עובד רס"ר. שלושתם תפקידים שלא מעניינים אותי ושאין לאן להתקדם.
תכלס עכשיו יש לי 3 אופציות,
הראשונה, לרדת עכשיו ולקוות שהוא לא יצליח לדאוג לי לתפקיד שאני לא רוצה.
השניה, בהנחה שאני לא אסבול שוב כמו בחודשיים וחצי הראשונים, לסמוך עליו, לסיים את ההכשרה ולקוות לטוב.
השלישית, לצאת מצהל לגמריי, אני אמצא את הדרך, גם ככה אני לא שלם עם זה שאני משרת בצה"ל, כמובן ללכת לשירות לאומי במקום.
הבעיה עם דרכים אחד ושלוש זה שאני לא רוצה לאכזב את ההורים שלי והמשפחה.
אני יכול להבין את הצורך של צהל ומדינת ישראל בחיילים, אני גם מאמין שכשאמצא את התפקיד שיעניין ויספק אותי ארגיש טוב יותר.
בהנחה שקראתם את כל זה, מה דעתכם? איך להמשיך?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות