היי. אני אוהבת אימה. פשוט מכורה לדבר הזה. מגיל קטן אני רואה סרטי אימה,הכוונה מגיל 7,כיתה ב'. בכיתה ג' וד' חרשתי על רוחות רפאים,שדים ואפילו עשיתי סיאנס כשאף אחד לא היה בבית. בכיתה ה' זה גם היה רוחות ושדים וכיתה ו' גם. בכיתה ז' התחלתי לקרוא קריפיפסטות שזה סיפורי אימה מגניבים ממש אבל לא אמיתיים. טוב,חלק אמיתיים אבל לא כולם חח. קיצור כיתה ז' ח' היה קריפיפסטות גם. כיתה ט' היא השנה הכי מגניבה וקטלנית בשבילי. התחלתי לחרוש על אגדות אורבניות מפחידות,ראיתי סרטון של מיקי מאוס הולך ברחוב ואז שומע צרחות של אישה מהשואה ומתחיל לרוץ ברחובות הרוסים ומת בסוף,ואפילו התחלתי לאהוב לראות גופות. אני נהנית לראות גופות ודם. אין זה פשוט כיף,מגניב ויפה. ראיתי לדוגמה את התמונות של הקורבנות של ג'ק המרטש ואיך שראו את הדם בגופות האלה והצורה שהן היו מבותרות,ואין אני אוהבת לראות קטעים של רצח ודם ואלימות יואו אין זה כל כך טוב. ומרוב שאני אוהבת את זה אני אפילו כשאני יוצאת החוצה אני מתאפרת כמו הג'וקר וכל זה. אין אימה זה אהבה בשבילי. אז השאלה שלי היא-אם הדבר הזה זה באמת התמכרות ואהבה לאימה,או התחלה של סדיזם? ויכולים לחשוב שאני פסיכית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025