לפני שנה עברתי פרידה כואבת וקשה של זוגיות בת 3 שנים. היא הייתה הבחורה הכי מדהימה שפגשתי ואפגוש בחיים שלי. היינו כמה שבועות לפני חתונה.
והיא זרקה אותי כי פגעתי בה. הסתרתי ממנה שאני הלום קרב... שאני מקבל טיפול פסיכיאטרי תרופתי ושהיו לי בעבר מספר נסיונות התאבדות.
פחדתי... להבריח אותה. שהיא תבהל. אז כיסיתי את עצמי במיליון סיפורים, מיליון שקרים קטנים. והיא סמכה אלי בעיניים עצומות. מעולם לא הטילה בי ספק
דחיתי את השיחה הזו קצת יותר מדי והיא כבר גילתה לבד, מצאה מרשמים ומסמכים רפואיים היא הייתה מבועתת. היא פחדה ממני. לא יודע מה יותר הסעיר אותה... עצם זה ששיקרתי במשך כל כך הרבה זמן או האמת עצמה.
משם זה נגמר... היא לא הסכימה להתקרב אלי.
שקעתי בדיכאון. לא מצאתי את עצמי בלעדיה. היא הייתה זו שמשכה אותי כל בוקר לחיים.
אבל היא המשיכה הלאה... לזוגיות חדשה.
במשך שנה החברים שלי ניסו להרים אותי... הכריחו אותי לצאת.
אחרי כמה חודשים התחלתי לצאת עם מישהי שמצאה חן בעיניי.. לא רציתי לחזור על הטעות וסיפרתי לה אחרי מספר דייטים. היא נרתעה. אמרה שזה לא מה שהיא מחפשת.
אני לא מסוגל לחשוב על עוד קשר כזה. מצד אחד אני לא נהנה לשקר. מצד שני נמאס לי להרתיע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות