אני צריכה להשתנות בשביל שיהיו לי חברים? (תולעת ספרים)

היי!!
אני טופז. וכן, אני תולעת ספרים גאה.
אני בת 15, ויש לי אחות תאומה (לא, לא ליפז כמו שכולם חושבים,קוראים לה מאיה אם זה מעניין אתכם, למרות שכנראה שלא).
אין לי חברים. בכלל. אפילו לא אחד.
כשאני מתחילה לדבר עם אנשים חדשים, רוב הזמן בתחילת השיחה הם ממש נחמדים אליי, ומתגלים אצלינו עניינים משותפים כגון סגנונות מוזיקה, ריקוד או כל דבר אחר, ולפעמים אנחנו ממש הופכים להיות חברים. או לפחות ידידים קרובים. אבל רק עד לנקודה שבה הם מגלים שאני מבלה את הזמן הפנוי שלי באיזה ספר, ולא במחשב או בפלאפון כמו כל בן-עשרה 'נורמלי'.
אני הבנתי את זה כבר בגיל 12, את זה שאנשים מנתקים קשרים ואף יוצאים נגדי כשהם מגלים שאני אוהבת לקרוא, ואני כבר ניסיתי להסתיר את העובדה הזאת בשיחות שלי עם אנשים אבל בסוף זה בכל מקרה מתגלה, כי זה פשוט חלק מהאישיות שלי.
לפני זה זה לא ממש הפריע לי, אבל בזמן האחרון זה ממש התחיל להתדרדר.
אף אחד כבר לא מדבר איתי יותר, אלא אם הוא צריך ממני משהו. כל הכיתה, וגם כמה מהכיתות המקבילות יורדות עליי בלי סוף, כך שהספרים הפכו מתחביב למקום מפלט.
זה הגיע לרמה שאני צריכה לברוח מאחורי אולם הספורט בשביל שלא יציקו לי.
סיפרתי להורים שלי. אל תחשבו שלא.
אמא שלי פרסומאית, שעובדת עם דוגמניות, והיא פשוט אמרה לי לשנות אימג', להתחיל לשים לב לאיך אני נראית, להחליף את הבגדים שלי למשהו יקר ושיקי, ולחמצן את השיער- כמו כל הבנות בשכבה. להתחיל לדבר על בנים ולצאת למסיבות, ואת הספרים להשאיר לבית, לפני שאני הולכת לישון.
אבא שלי כמעט ולא נמצא בבית,אבל הוא הספיק לענות לי בכמה מילים: תפסיקי לקרוא, ותהיי מקובלת. את הקריאה תשאירי לאוניברסיטה, שם מעריכים אנשים כמוך.
גם האחים והאחיות שלי מקניטים אותי, שלא לדבר על מאיה, אחותי התאומה.
היא מה שנקרא 'מלכת השכבה', מאז כיתה ז'.
כל הזמן יש לנו ריבים בגלל המעמד החברתי שלי.
היא הפסיקה לומר לאנשים חדשים שהיא פוגשת שאני אחותה התאומה (אנחנו לא זהות), והיא גם נותנת לי רשימות של אנשים שלא יודעים על הקשר המשפחתי בינינו, כי היא ''מתביישת בעובדה שחנונית כמוך היא אחותי, ועוד אחותי התאומה!''.
היא אומרת לי שאני צריכה להכחיש כל קשר שלי אליה (נכון שזאת לא ממש אפשרות בבעיה שלי, אבל אני אכניס אותה בכל זאת), ולנסות בכל כורחי לשנות את הסגנון שלי, או שהיא תעשה עליי חרם.
אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות!
ההורים שלי נראים מודאגים מהמצב החברתי שלי כבל הרבה זמן, בשנה שעברה הם קנו לי ליום ההולדת שולחן איפור שלם לחדר, למרות שאני בכלל לא מתאפרת! הם כנראה חשבו שאם אני אהיה מוקפת בדברים שהם כביכול 'חשובים' בחברה שלנו, אני אתחיל להשתנות בעצמי.
אבל הבעיה היא, שאין לי דעה מוצקת. אולי אמא צודקת, ואני צריכה לעבוד על מעמדי בחברה ולהיות מאושרת, אבל להשאיל את הספרים כתחביב לזמן הפנוי, ולא יותר מזה (אני לא חושבת שאני אשרוד את האפשרות הזאת, איך אפשר לחיות בלי ספר?).
ואולי אבא שלי צודק, ואני אמורה 'להקפיא' את הקריאה שלי, ולחזור אליה בגיל יותר מבוגר.
אולי אני צריכה לפעול כפי שאחותי מציעה: להתחבא מהכל, לא להראות את פניי בחברה עד שאשתנה.
ואולי אני בכלל לא צריכה לעשות משהו בכל אלה, אולי יש עוד אפשרויות, רק שאני לא יודעת אותן.
(ואני מוסיפה שוב, אל תחשבו שאני לא מנסה ליצור קשרים חברתיים, אני מנסה, רק שזה אף-פעם לא מצליח. אנשים שאני מכירה ומנסה לדבר איתם פשוט לא מראים חשק להמשיך בשיחה,ואנשים שאני עוד לא מכירה יברחו ממני בצרחות או יפנו נגדי כשיגלו על התחביב ה'מוזר' שלי)
תודה!
מקווה שתענו!
טופז:)