אני כותבת את השאלה הזאת עם אנחת ייאוש ענקית.
אני בת 19 כמעט, ומעולם לא היה לי חבר.
נכון, יש את כל החיים, אני עדיין צעירה, זה לא שאני רווקה בת 40 וכבר כמעט סוף הדרך, אבל עדיין...
אני חייבת לציין שאני נראת טוב (לא בקטע מתנשא,פשוט מודעת לעצמי) ובאמת מבחינת אישיות אני יודעת שיש לי מה להציע.
אני רואה את כולם סביבי עם החברים/החברות שלהם ואני באמת מקנאה
אני חושבת הרבה בלילות ותוהה למה, או יותר נכון מה: מה הבעיה בי?!
האמת, יש לי תשובה שבתוכה טמונה אולי הבעיה.
אני לא ממש יודעת איך לפלרטט. כל גבר שידבר איתי מיד (או לאחר זמן מה) יתייג אותי כ"אחותו"
כי אפשר לשבת ולצחוק איתי ולדבר, אני מאוד קלילה.
גם להגיע לשיחות מאוד עמוקות על החיים, יש לי את ההשקפה הייחודית שלי, אבל עדיין... זה כנראה לא מספיק
אין בי את המשהו המזמין להיכרות קצת מעבר לידידות, מאסתי בלהאמין בבולשיט של "כשזה יגיע זה יגיע" או "הטוב ביותר שומרים לסוף"
קשה לי לשדר משהו אחר, אני מרגישה לא שווה מספיק. כי אם עד עכשיו לא רצו אותי, אז למה שעכשיו ירצו?
זה לא שלא רצו אותי, אבל פסלתי את כולם כי הם פשוט... לא בשבילי.
קשה לי לצאת עם אנשים שטחיים או שלא נראים לטעמי -אני לא פוסלת רק בגלל יופי, אני מדברת על רמה קיצונית, ושקרן האדם שיאמר שאפשר להבליג, כי מאוד קשה להיות עם מישהו שאין אליו משיכה.
או בחורים אובססיבים ברמות- שזה כבר סיפור אחר בכלל
כל הסוגים האלו תמיד נמשכו אליי, אף פעם לא היה מישהו נורמלי
אני מתוסכלת מאוד
החיים שלי זה אותה העלילה.
אני רוצה מישהו- שלוש אפשרויות:
או שיש לו חברה
או שהוא נדלק על חברה שלי ואין מצב
או שחבר טוב שלו נדלק עליי ומתוך כבוד הוא מנתק קשר
מה עליי לעשות? כי להמשיך ככה אני בטוח לא מסוגלת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות