היי,אז כשהייתי בת 9 בערך הייתי הולכת הביתה עם חברה ואותה החברה הייתה קונה במכולת בדרך הביתה אני אף פעם לא הייתי נכנסת כי בחוץ היו מדפים עם חטיפים והייתי תמיד לוקחת אחד בלי שאף אחד שם לב,בשלב מסוים המוכר שם לב ומאז המדפים האלה היו בחנות,אבל זה לא עצר שם פעם אחת גנבתי ערכת איפור קטנה מחנות ילדים,אני כל כך שנאתי את עצמי אחרי שעשיתי את זה.אני זוכרת שאפילו לא השתמשתי בה וזרקתי אותה מהחלון מרוב רגשות אשמה אני מניחה שבאחת הפעמים המחנכת שלי ראתה אותי גונבת(אלא אם כן הייתה לה דרך אחרת לדעת?) ועשתה שיחה על זה בכיתה וסיפרה מה יכול לקרות אני מבינה היום שבחלק מהתיאורים של מה שיכול לקרות היא הגזימה כדי להפחיד שלא נעשה את זה(היא אמרה שיקחו את ההורים לחקירה,ויפתחו תיק) מיותר לציין שהיום אני לא גונבת ואני לעולם לא אחשוב על זה שוב,אני מאוד מצטערת על מה שעשיתי.
אני מאוד שאפתנית ויש כל כך הרבה מקומות שאני רוצה להגיע אליהם,זה באמת אבוד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025