אז ככה תמיד היה לי קטע של ביישנות ואני בכלל אדם שקט אבל זה אף פעם לא הפריע לי יותר מדי, ביסודי עוד הייתי עומד מול הכיתה ומציג פרוייקטים וגם בחטיבה הייתי משתתף אבל לכל אורך הדרך תמיד הייתי הילד השקט הביישן.
בתיכון החלה הדרדרות עצומה בעניין הזה , תמיד הייתי מוקף בחברים, גם ביסודי וגם בחטיבה.
בתיכון לא מצאתי חברה להסתובב איתם ומצאתי את עצמי בודד יותר מיום ליום ואני חושב שיש לכך השפעה מסוימית (לא ישירה) על זה שהביישנות מתחילה להרוג אותי בגלל בית הספר.
בבית ספר לפעמים מושיבים את כל הכיתה במעגל וכל אחד בתורו חייב לומר משהו וזה גורם לי להלחץ שאני צריך לדבר בפני כולם ואז עוד לפני שמגיע תורי יש לי דפיקות לב מטורפות ואני בקושי מצליח לגמגם כמה מילים וזה פשוט משפיל.
קורה גם בשיעורים שונים שמבקשים ממני להקריא תשובה לשיעורי בית בקול לכל הכיתה והקול שלי רועד וזה מביך.
אני גם ככה מרגיש חרא בבית ספר , בהפסקות אני לבד בפלאפון וכן עשיתי מאמצים למצוא חברים אבל זה פשוט לא הלך אבל בלי קשר אני כל היום לחוץ ומתפלל שלא יחייבו אותי פתאום לומר משו בפני הכיתה , המחשבה על זה מטרידה אותי לאורך כל השהות בשיעורים ואני סתם יושב לחוץ ולא בנוח מהסיטואציה שאולי עתידה לקרות וזה גם גורם לי להבריז משיעורי חברה ושיעורים שדורשים השתתפות.
אני חייב עזרה ,הלוואי שיהיה לי את הבטחון לדבר בקלות בכיתה והתחושה הנוראית של הלחץ וההשפלה תפסק כבר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות