אני וחברי ביחד מזה 3 שנים. אהבה גדולה וכימיה מדהימה, ולמרות שאנו אנשים מאוד שונים שנינו רואים את עצמנו נשואים אחד לשני לנצח.
הוא כבר בשל לחתונה ילדים וכל החבילה, אני עוד פחות, במיוחד כשיש בינינו בור שאיננו מצליחים לפתור כמעט מאז שהכרנו - מפריע לי שהוא לא מחפש באופן אקטיבי כיוון רציני תעסוקתי. הוא מוכשר בטירוף, יזם באופיו ואינטלגנט ואני יודעת שבכל מה שיבחר לעשות הוא יצליח. הבעייה היא שכרגע הוא לא כל כך יודע מה הוא רוצה לעשות, והוא גם לא נלחץ מזה (ראו כותרת בן 29!).
הוא משלים עם זה שכרגע אין לו משהו ספציפי להתפקס עליו, וחושב שכשהמשהו הזה/ ההזדמנות תגיע הוא יידע לשים את עצמו שם עד הסוף. בינתיים הוא עובד ב"עבודת סטודנטים זמנית".
המצב הזה נמשך 3 שנים כשלפני זה היה לו עסק מצליח בארה"ב אותו הקים במו ידיו ואותו עזב לטובת חזרה לארץ (בעקבותיי אך לא רק עבורי). במהלך ה 3 שנים הלחצתי אותו כמו פולנייה טובה ויצרתי אצלו הרבה אנטי כלפי הנושא התעסוקתי אצלו מה שגרם לנו אף להפרד לכמה חודשים.
היום אנו בטוחים בזוגיות, אך קשה לקחת צעד קדימה כשהאישיו הזה לא פטור, וכל עוד הוא לא פיזית ופרקטית מנצל את הזמן שלו למציאת כיוון.
אשמח לייעוץ מכם, המנוסים ממני - האם יש לי למה לצפות? או שתמיד הוא יהיה זה שבשאנטי ואני הלחוצה? האם לגיטימי להתנות את הצעד קדימה שלנו למיסוד הקשר בצעדים אקטיביים מצידו? ואיך אני יכולה לבוא אליו מהדלת האחורית מבלי להיות שיפוטית אך באמת לעזור לו?
תודה...
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025