היי,
אני וחברה שלי שנתיים ביחד, אני מרגיש שהיא האהבה האמיתית הראשונה שלי, היא אומרת אותו הדבר, אנחנו גם הראשונים אחד של השניה (...).
אני באמת אוהב אותה ונמשך אליה ומרגיש (יודע) שהיא מרגישה אותו הדבר, למרות שלאחרונה היא קצת השמינה, וזה משהו שמפריע לי (דיברנו על זה... נקווה שיהיה בסדר), אני עדיין אוהב אותה מכל הלב, לא רוצה אף אחת אחרת מלבדה.
המצב שלי:
אני יוצא יחידה מסווגת כלשהיא מהצבא, והצבא הקנה לי מקצוע, לכן אני מרוויח יחסית טוב לגבר בן גילי.
המצב איתה:
לפעמים מאוד מאוד חמה אלי, ולפעמים מקבל את ההרגשה שאני לא חשוב לה.
הבעיה:
היא בת יחידה ורגילה לקבל הכל מההורים שלה, היא מרגישה שכך זה צריך להיות גם איתי.
אני משלם על הכל! (יוצאים לאוכל, לסרטים, לבילויים וחופשות).
ברמה כזאת שאני לא מצליח לחסוך הרבה מהכסף שאני עובד כל כך קשה עבורו.
עכשיו זה כבר הגיע לקו אדום מבחינתי, אנחנו רוצים לנפוש בחו"ל, ואיך שהוא היא שכנעה את ההורים שלה לתת לה קצת כסף, אבל בסופו של דבר, זה רק רבע מכלל ההוצאה...
הטענה שלה:
"אין לי כסף, ואני לא אקח מההורים שלי."
היא גם לומדת, ומאוד משקיעה בלימודים שלה, היא לא מכונה לעבוד בזמן הלימודים.
כרגע היא בחופשה, ולא עבדה עד עכשיו מלבד בייבי סיטר פעם בשבוע, בטענה, שהיא למדה קשה, שנה שלמה!
היא לא מפנימה שהחיים לא קלים, ושכולם עובדים.
דיברתי איתה על זה מאות פעמים ורבנו הרבה מאוד פעמים על הנושא הזה.
לא משנה מה, אני לא מצליח לשנות את תפיסת העולה שלה.
לפעמים אני מתחיל להרגיש שאולי אני לא בסדר...?
אני לא יודע מה לעשות עם הקשר הזה,
אני אוהב אותה כל כך, אני מתקשר אליה כל בוקר, קורא לה "נסיכה שלי" כל הזמן, משקיע בה בכל המובנים.
אבל משהו בלב שלי אומר שלי הרבה מידיי פעמים ש"אולי מגיע לי משהו יותר טוב"
האם אני אנוכי מידיי?
האם יש עוד מה לעשות מלבד לנתק את הקשר?
תודה לעוזרים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות