למה ההורים שלי לא רואים שאני סובלת?

מגיל 0 שנאתי מסגרות. הרגשתי כמו תוכי שפשוט מסתכל על משהן ומעתיק אותו. אני הייתי ילדה מאוד יצירתית, סקרנית, הייתה לי חשיבה עצמית מאוד גבוהה וכו׳.
למה רשמתי ״הייתי״? כי בית הספר הרס לי את היצירתיות, היכולת לחשוב, אבל עדיין לפחות נשארה לי הסקרנות, וגם זה בקושי
תמיד רציתי לעבור בית ספר ולא ידעתי איך לומר את זה, כי לא רק שבית הספר הרס לי את האישיות שלי, הוא גם הרס את הביטחון שלי. לא רציתי לומר לאמא שלי כי ידעתי שזה לא שווה את זה, שהיא גם ככה לא תיתייחס. עד גיל 9 בקושי ראיתי את ההורים שלי. אבא שלי עובד הרבה שעות כדי להביא אוכל הביתה, ואמא שלי עקרת בית. אחי הקטן עם אוטיזם, חירשות, פיגור בינוי, קשב וריכוז, ועוד כל מיני. אמא שלי תמיד הייתה צריכה להסיע אותו לבתי חולים/מסגרות שבהם הוא יקבל את החינוך המתאים לו. בגלל זה לא ראיתי אותה הרבה וזה צבט אותי מבפנים לראות ילדים עם ההורים שלהם.
אני נורא רוצה לעבור לבית ספר עם שיטת חינוך שונה, אבל להורים שלי לא אכפת. בסדר, מילא אבא שלי, שחוזר כל יום בשבע, אין לו זמן לעוד דברים כאלה על הראש. אבל אמא שלי? עכשיו היא פחות צריכה להתעסק באחי, אז יש לה יותר זמן לעצמה (קניות, טיפולים, מפגשים עם חברות וכו) ואני מכבדת את זה, אבל כאילו ראבק, קצת פזילה לילדה שלך. מאז כיתה א לא היה יום שעובר שלא הייתי מקבלת הערות משמעת. בעיקר על זה שלא עשיתי כלום בשיעור, על זה שציירתי, חשבתי, ובעיקר השתעממתי. לראות את המחוג של השניות עובר באיטיות בעוד המורה צועקת עליי למה אני לא מרוכזת. אני מתה לעבור בית ספר, כי החינוך בעיר שלי על הפנים. אני קוראת כתבות על בתי ספר כאלה ומתה מקנאה, לא מקנאת בילדים, מקנאת בהורים שלהם, שחשבו קצת, שלילד שלהם מגיע חינוך טוב. אני עכשיו בכיתה ח, ואני כל הזמן אומרת לאמא שלי שאני רוצה לעבור בית ספר, ואז היא דופקת לי תירוצים מפגרים כי אין לה כוח אליי. אין לה מצב רוח להעביר אותי בית ספר. כי נכון, זה טרטור, אבל אני לאט לאט נשברת בתוך עצמי כל יום שאני הולכת לבית הספר.
עכשיו, אחרי כל החפירות האלה, איך לשכנע את אמא שלי שתעביר אותי? אבא שלי יפנה לזה חשיבות יותר גבוהה, אבל אין לו זמן ואני לא רוצה להטריד אותו.
אם אתם תוהים אין כל כך בעיה כספית, אבא שלי עובד בעבודה מאוד נחשבת, והוא נורא מתעצבן שאמא שלי מתלוננת על הכל, ופעם הוא אפילו אמר לה ״יאלה, לוקחת את הויזה ועוד מתלוננת״. אז יכול להיות שלבית ספר שהוא לא של משרד החינוך לא יהיה כסף, אבל תאמינו לי, אם אמא שלי הייתה רוצה להשקיע בחינוך של הבת שלה היא הייתה, כי היא תמיד יוצאת לקניות, בעיקר בשביל בגדים לעצמה, כל מני מוצרי איפור, תכשיטים, נעליים וכו. אנחנו גם מבזבזים הרבה כסף על אוכל, אפילו שאני אומרת לאמא שלי שלא נאכל, למה היא קונה, היא עדיין לא מקשיבה.
אגב, עם אתם יכולים לייעץ לי מי ישכנע אותה (עדיף איש מקצוע, כי אני לא אצליח כי האגו שלה לא מרשה לה להקשיב לאנשים שחושבים אחרת ממנה או קטנים ממנה)
תודה על הכל, הרוב פה זה בעיקר פריקה ואני ממש אשמח אם תעזרו לי.