הכותרת מדברת בעד עצמה.
התאהבתי בבחור בן 30 כשאני בעצמי בת 18.
הכרנו בעבודה, הוא לא מהסקטור שלי אבל יוצא לי לראות אותו לפעמים.
ההתאהבות הזאת נמשכת כבר כמה חודשים מאז שבעצם התקבלתי.
הוא לא מתנשא עליי, למרות שהוא עובד בסקטור מאוד מכובד, אלא הוא תמיד מברך אותי לשלום באופן הכי מתכוון שיש, מכל הלב, עם חיוך ומבט כל כך נעים בעיניים.
הפער בגילאים לא נראה לי כל כך נורא ! אולי בגלל שהוא נראה צעיר, ממש כמו סטודנט, בחיים לא הייתי נותנת לו מעל ל25. ואני יודעת מאה אחוז שהוא רווק.
הוא ממש לטעמי, הוא מושך אותי בצורה בלתי רגילה, ומשהו בלב שלי אומר שזה יכול לעבוד, אם לא הייתי מרגישה ככה ב100 אחוז, לא הייתי חושבת על זה אפילו.
אבל אני כן.
נראה שהוא גם מחבב אותי אבל אני משערת שהוא בחיים לא יעשה צעד.
כי הפער מוגזם לא?
אבל האם באמת יש סיכוי?
הייתי מוכנה לנסות.
אם לא יצליח לא נורא, לפחות ניסיתי ואסיק מכך מסקנות לעתיד.
אבל למה לא לנסות?
אז השאלה שלי היא איך אני מקדמת את זה? איך לגרום לו להבין שאני מעוניינת?
שהוא לא ייתן לפער הגילאים להרתיע אותו. שיראה אותי כשווה צ'אנס לפרטנרית זוגית.
אני לא יודעת איך להתנהג איתו. אני לא יודעת מה להגיד לו.
לרוב כשאני רואה אותו זה בערך לכמה שברירי שנייה כשהוא עובר לידי במסדרון.
אומרים רק "היי" עם חיוך וממשיכים לדרכינו.
בבקשה תעזרו לי, אני רוצה שזה יצליח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות