אהלן אני בן 17 עוד מעט,היום הגיע הכעס שלי לשיא.
בכללי התחלתי את השנה לא טוב,הרבה בעיות משמעת,זימוני הורים,ועליתי על הכוונת של כל המסגרת שנקראת בית ספר.
אני תלמיד חכם,כיתה מצטיינת,ממוצע של 90 בערך,אבל איך שאמא שלי אומרת את התורה למדתי אבל לא את הדרך ארץ.
אני בן אדם עקשן,עקרוני שתומך בצדק,כל פעם אני חוטף בראש על זה אבל בינינו,מה שווה העולם בלי זה,היום ההורים שלי אסרו לי לצאת בפסח לחול עם חברים.
אני אבוד,כל פעם שאני הולך עם מה שאני מאמין אני איך שהו סובל,מפסיד,ניסיתי לוותר על המון מהעקרנות אבל זה רק נהיה קשה אחרי כמה פעמים שאתה שותק ונותן לזה לעבור למרות שאתה מת להתפוצץ.
ב90% מהפעמים שאני מואשם במשהו או נכנס לוויכוח אני צודק,אני לא נכנס למקומות שאני טועה בהם וגם אם כן כשאני טועה אז אני שובר אחורה.
ובכל זאת אני נענש לא לעניין,ההורים שלי כבר וויתרו עליי,אמרו לי שאף אחד גם אם אני יהיה הכי חכם בעלם לא ירצה להעסיק חרא שעל כל דבר מתווכח ושובר את הכלים.
המורים,רק מחמירים עם היחס שלהם עליי,ואני תלוי במסגרת הזאת ככה שאני חייב לאכול הרבה חרא עד שאני יצא עם הבגרות שאני רק מחכה שתגיע.
אני מרגיש אבוד,אף אחד לא מרוצה בסביבה שלי,אין תמיכה וההתנהגות שלי ,היא הכי לגיטימית בעולם,אתה מאמין במשהו ועומד אחרי זה לא ככה?
אני מתלבט אם באמת לנסות ולשנות אופי,לוותר על עקרונות בישביל לתת קצת רוגע להורים שלי וכדי לקבל שקט מסביב,אבל מצד שני זה להפסיד לחיים לא?קשה לי אז אני מוותר על הדרך שלי?
זה בעיקר פריקה,אבל אם מישהו מכיר את ההרגשה או חושב שהוא יודע לאיזה כיוון כדאי ללכת,אני ישמח לשמוע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות