אז ככה. אני חושבת שדיברתי על זה ממש בקצה באחת השאלות שלי, אבל אני באמת רוצה להתייעץ.
~
אני מפחדת לצאת מאזור הנוחות שלי. לעשות משהו עם עצמי, לשנות את ההרגלים הרעים שלי ולנסות להצליח.
אני מרגישה כאילו אני כלואה בגוף של מי שלא הייתי רוצה להיות.
אומנם מדובר בעיקר על המראה החיצוני, שככל הנראה נובע מדימוי עצמי ברצפה, אבל גם לגבי הסביבה שלי.
אוקיי, לנושא. לא לחפור יותר מידי.
~
יש ט'ניקית מבית הספר שלי. נקרא לה.. ה'. לא, לא אלוהים.
פשוט.. ה'.
ה' היא בעצם מין ה"מודל לחיקוי שלי". הייתי רוצה להיות היא.
הייתי רוצה להיות חברה שלה, או לפחות כמוה.
עכשיו, לאחר הגעתי למסקנה הזאת, התחלתי לבצע קצת "סטוקינג", מה שנקרא.
הסתכלתי על האינסטגרם שלה, ניסיתי לדבר איתה (לא ממש צלח, השיחה נגמרה די מהר) וסתם ניסיתי לאסוף מידע עליה.
הבעיה המרכזית: סביר להניח שהיא גילתה.
חברה שלי, נקרא לה נ', היא גם חברה שלה. נ' סיפרה לי שה' גילתה לגבי הפעולות הלא ממש מדהימות שלי, ושה' בעיקר חושבת שאני מטרידה, אבל שהיא לא שונאת אותי.
נ' לא הסכימה לפרט יותר מזה, בטענה שגם היא לא מספרת לה' על מה שאני אומרת לה.
יש לי "חברה", אני חושבת שכבר דיברתי עליה פה כבר. נקרא לה י'.
י' מתנהגת כמו ילדה קטנה. נקודת השיא?
י' גילתה על מעין האובססיה שפיתחתי ל"אנשים שהייתי רוצה להיות הם" - ולכן, כל פעם שה' עוברת, י' אומרת על גבול הצרחה "היי!! תראי! הנה ה'! תבקשי ממנה חתימה!". זה ממש מעצבן ופשוט לא מתאים.
~
אני בעצמי כבר לא מרגישה נוח כ"כ עם זה. אני ממש לא יודעת מה לעשות.
לספר להורים/ליועצת - לא.
אם אתם חושבים שאני סתם מטומטמת שהתחלתי עם זה בכלל - צודקים. השאלה היא איך לצאת מזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות