היי אנשים..
בקיצור שפיכה קטנה..
היום פורים כולם בעיר ועושים מסיבות ועניינים עם חברים שלהם בירושלים
ואני עברתי ללמוד מחוץ לעיר (במרכז-פתח תקווה)
עברתי כי לא היה לי כיף בבית ספר שלמדתי בו ילדים זבל ותמיד רציתי ללכת לפנמייה כי המשכתי אחרי החוויות שאחיות שלי עברו בפנמייה
ועכשיו בעצם כשכולם יוצאים לבלות אין לי ממש עם מי..
חברים מהבצפר (גם דתיים ) כל הזמן אני שומע שיוצאים למסיבות ודברים וכל זה
ואני כמו כל הזמן חושב למה הם קיבלו את זה מלידה שהם נולדו בשכונות שיש להם חברים שאיתם הם יוצאים ורק אני גדלתי בשכונה הזאת שבגיל שלי אין שום חברים או ילדים שהיה או אפשר לפתח איתם קשר קיצר שכונה שהרוב בה חרדים..
ובחייאת נמאס לי כבר מהדרך חיים הזאת... יענו מה עד החתונה אני יהיה ילד בודד שהחברים שיש לו זה הבצפר?
אני בפנמייה בישיבה שלי וזה אומר שאני עם חברים כמעט כל הזמן
אבל מה עם החופשים? עם היציאות?
אני כל הזמן לא מפסיק לחשוב מה אני יעשה או לאיזה סוג דיכאון של בדידות אני יכנס בקיץ הקרוב.. שכולם ילכו עם חברים וידידות שלהם לים ויהיו מכל רגע ואני במחשב שלי..
קיצר תודנ למי שקרא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות