פעם, היינו רק אני, אחי הקטן , אמא שלי, ואבא שלי. שהייתי קטן, הוא עזב אותנו. אחרי כמה זמן , אמא שלי הכירה מישהו חדש, הם התחתנו.
כן, היה לי קשה לגדול בלי אבא, אבל למזלי אבא שלי החורג מילא את התפקיד הזה.
אבל עדיין הרגשתי שחסר לי אבא, הייתי מקנא בחברים שלי, שאבא שלהם היה מלמד אותם לרכב על אופניים, ואבא שלהם היה משחק איתם בשבתות כדורגל, ואבא שלי..
התרגלתי לחיות בלעדיו .
אח שלי הקטן, התרגל לאבא החורג שלנו. הוא מתייחס אליו כאילו הוא באמת אבא שלו.
אבא שלי החורג, מלמד אותו את כל הדברים שאבא שלי לא לימד אותי, וזה לא מעניין אותי, לא בגלל זה אני מקנא.
לפני חודשיים בערך, אבא שלי (הביולוגי) יצר קשר עם אמא שלי.הוא התחיל לחרטט לי סיפורים הזויים.
ולא רציתי לדבר איתו בכלל, ואח שלי הקטן, טוב, הוא ילד קטן, הוא קיבל אותו, הגעגוע שבר אותו יותר מהעבר.
הייתה לאח שלי הקטן בר מצווה לפני כמה זמן.
וזה, זה הרגע שבאמת עצבן אותי. יצאתי בחוץ רגע, וראיתי את אבא שלי, הביולוגי, נכנס. הוא לא התייחס אליי בכלל. שהוא נכנס, אמרתי ''דוד'' 0קוראים לאבא שלי דוד) הוא הסתובב, ושאלתי אותו ''למה לא באת לבר מצווה שלי..?''
הוא פשוט השפיל ראש, הנהן, ונכנס לאולם.
ומאז הבר מצוה של אח שלי , אח שלי לא מבין למה אני קר אליו, וגם לי אין מושג!
למה אני כל כך מקנא אם אני לא אוהב אותו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות