האם להמשיך במסלול עתודה אקדמית?

הסיטואציה שאני נמצא בה דיי מסובכת עבורי..
אני כרגע בשנה א' בתואר בהנדסה באוניברסיטה במסלול עתודה.
מלכחילה הגעתי למסלול הזה בגלל שלהורים שלי מאוד חשוב שיהיה לי מסלול לחיים שיוביל אותי למקומות גבוהים, מאוד רוצים שאני אהיה קצין ומאוד רוצים שאני אהיה מהנדס. כשהייתי עוד בתיכון לא באמת חקרתי לעומק את כל האפשרויות הצבאיות שלי וסמכתי על זה שההורים שלי מגיל צעיר (רמה של יסודי) אמרו לי שאני אלך לעתודה בהנדסה כי זה המסלול הכי טוב בשבילי, אבא שלי בוגר המסלול ואח שלי בוגר המסלול. אז לא הלכתי ליותר מדי זימונים שקיבלתי לחובלים וסיירות כי הייתי דיי סגור על זה. כשהמועד של החיול התקרב ראינו (אני וההורים) קיבלתי פסיכומטרי נמוך מדי למקום שאני הכי רציתי (פסגות/ברקים) אבל בכל זאת ההורים לחצו וגם ככה כבר לא הלכתי לזימונים האחרים, אז התפשרתי והלכתי למסלול של תואר ראשון אחד בהנדסה באוניברסיטה שגם עליה קצת התפשרתי למרות שהיא באמת מעולה עד כה.
הגעתי ללימודים בלי רצון ללמוד יותר מדי ולהשקיע וזאת טעות קשה בתואר בהנדסה, שדורש המון. כל החודשיים הראשונים היו מאוד קשים חברתית עבורי. לא מצאתי חברים לא מצאתי בכלל עם מי לדבר, הייתי יושב בודד יום שלם מ8 בבוקר עד 8 בערב בלי להוציא מילה שזה משהו שמאוד לא מתאים לי.. בתיכון הייתי מאוד חברתי.בכל זאת "שרדתי" את הסמסטר הראשון ועברתי את המבחנים, בכלל לא רציתי לקבל ציונים גבוהים, לא למדתי למבחנים בפנים אפילו רציתי להיכשל ושיגידו לי שאני חייב לעזוב אבל הרגשתי מחויבות להורים וסחטתי עוברים במקצועות. עכשיו בעיצומו של סמסטר ב' אני מרגיש שאני לא מוצא את עצמי עדיין נשאר במצב כזה 4 שנים. דיברתי עם אמא שלי על זה שאני רוצה לעזוב כאילו בצחוק והיא לקחה את זה מאוד קשה ולא רצתה לשמוע על זה אפילו שאמרתי בנימה צינית כדי לבדוק את השטח..
התחלתי בזמן האחרון לבדוק את האופציות לאן ללכת, אני רוצה קרבי אבל אני בן אדם דיי פחדן, אני מפחד מטיסות אז צנחנים זה לא בשבילי ואני לא יודע איך אני אסתדר בקרבות של חי"ר אדם מול אדם ובכל זאת אני עדיין רוצה קרבי בגלל שאני לא רוצה לבזבז 3 שנים בלי לתרום לעצמי או למדינה. כמה אופציות עלו לי לראש, תותחנים, עוקץ (דרך כפיר), איסוף קרבי, הנדסה קרבית. אבל אני עדיין לא יודע איך הצבא יטפל עם מישהו כמוני שפורש ממסלול אז לא בטוח אם זה בכלל רלוונטי ומזה אני מפחד גם.
מצד אחד אני מאוד רוצה משהו שיתרום ושאני אהיה עם אנשים טובים ולא עם ערסים (סליחה על הביטוי) מצד שני אני באמת סובל מעתודה.
בנוסף חשוב לי להדגיש שאני לא רוצה למצוא את עצמי בעוד 3 שנים עם הרגשה שבזבזתי את הזמן וזה דיי עוצר אותי מבאמת לקבל החלטה ולפרוש מעתודה.
לכן יש לי כמה שאלות:
האם לפרוש מהעתודה (עם כל ההשלכות) או לחכות שאני יתרגל?
במידה ואני פורש:
איך להתנהל עם ההורים שיקבלו את זה מאוד קשה?
לאיזו יחידה מומלץ לי ללכת (פרופיל 82, קב"א 56, דפ"ר 80)?
תודה מראש לקוראים ולעונים.