אוהב מישהי בצורה מיוחדת, אשכרה אהבה ממבט ראשון!

היי,

אני בן 13, כיתה ז'.

באופן כללי ולא קשור, אני במצב בסדר בחיים. בעבר היו לי הרבה בעיות, במשפחה, חברתית, עם אבי, ובכל תחום אחר שקשור לחיים שלי.

כרגע אני בסדר. בעיקר זה התחיל בתחילת השנה שפתרתי את רוב הבעיות שלי.

אבל יש בעיה אחת:

יש מישהי שאני אוהב. מפאקינג כיתה א'! אשכרה אהבה ממבט ראשון!

וזה נמשך עד עכשיו... שמונה שנים עברו מאז שהכרנו ואני אשכרה אוהב אותה אהבה מיוחדת שלדעתי רוב העולם לא חווה אותה! אני כל היום צופה בה בשיעורים, חושב שהיא מושלמת והכי יפה בעולם(למרות שכל מי שיצא לי לדבר איתו אמר לי שלדעתו היא נראית לא משהו), אני פשוט אוהב אותה, דואג לה וכל דבר אחר!

מה הבעיה?

ככה:

מעבר לזה שאני אוהב אותה כבר שמונה שנים, אנחנו במשך השנים האלה(לדעתי מכיתה א' היינו בקשר בסדר לגמרי למה שילדים בכיתה א' יכולים להיות - ועד כיתה ג') היינו ידידים ממש טובים(בערך מכיתה ד').

היינו פשוט כל היום ביחד, כל הזמן צוחקים ובכל רגע פנוי רק מדברים או משהו. היו לנו גם הרבה שיחות רציניות.

בערך מכיתה ד' עד בערך כיתה ו'(חלקה) רציתי "להציע לה חברות"(יודע שזה ילדותי, אבל לצערי באותם גילאים [וגם היום :( ] זה מה שיש).

לא "הצעתי" לה. מכל מיני סיבות.

בערך בחודש האחרון של כיתה ו' שמתי לב למשהו, שמתי לב שפתאום היא כאילו התחילה להתרחק ממני ופחות היה לה כוח אליי(זה הרגיש לי כאילו לדעתה נדבקתי אליה - דבר שממש לא נכון כי כל היום בתכל'ס היינו אחד עם השני וזה היה טבעי והכל). ובשלב שהוא החלטתי עם עצמי פשוט להתחיל להתרחק ממנה. ברגע שהתחלתי להתרחק ממנה - היא התחילה להדבק אליי. ככה היה כמה פעמים. בנוסף מכיתה ו' היא פשוט לא הפסיקה להמרח על בנים, ובלי קשר לתחושתי ולדבריי אחרים, היא ניסתה גם מלא פעמים לעשות לי דווקא ולגרום לי לקנא.

היא אשכרה שואלת ילדים שהיא פוגשת ברחוב אם אפשר לחבק אותם.

באופן כללי לדעתי(ואני אומר את זה לדעתי אחרי הרבה שנאה וסבל שקיבלתי מכל המערכת הגרועה הזאת) האופי שלה חרא(אני אשכרה כבר שנה חושב ומייסר את עצמי למה אני בכלל אוהב אותה ואין לי תשובה).

אני פשוט בשנה האחרונה לא מפסיק לייסר את עצמי בנוגע אליה, אני פשוט מרגיש שאני הייתי רוצה לא להכיר אותה מלכתחילה, למרות שאני כל כך אוהב אותה.

*אגב, כבר נראה לי מכיתה ו' שהיא אומרת לי כזה בצחוק שהיא אוהבת אותי(הרבה פעמים מול אנשים וגם לבד) ואז אני כזה אומר חזרה בצחוק.
והרבה פעמים היא אמרה לי שהיא יודעת שאני אוהב אותה, לרוב זה היה בצחוק(נראה לי שתמיד).


באמצע השנה כל חבר אפשרי / חברה שלה אפשרית / כל אחד אחר אמר לי שהיא מלכלת ומרכלת עליי מאחורי הגב(גם שלוש החברות הכי טובות שלה - עאלק, שאגב אחרי זה שהכל התפוצץ הן האשימו אותי ואמרו שהן לא עשו כלום - והיא האמינה להן). ובלי קשר עוד כל מיני סיפורים.

בשלב שהוא החלטתי עם עצמי שזה שיש לי רגשות מיוחדים אליה, שלדעתי בחיים אני לא אחווה דבר כזה(ולא בגלל שאני ילד, וזו כביכול אהבה ראשונה שלי), שאני פשוט אתרחק ממנה, כי באמת נמאס לי.


אחרי שבוע בערך שהיא שמה לב להכל היא רצתה לדבר איתי ובסוף דיברנו וסיפרתי לה, היא אמרה ששום דבר לא נכון וכביכול נפגעה ממני. אחרי זה סוג של "רדפתי" אחריה יומיים ואז היא הסכימה לסלוח לי. אבל לא הפסיקה להזכיר את זה בכל רגע.

אחרי כמה זמן קרה עוד מקרה(הפלילו אותי) שאחריו לא דיברנו בערך שלושה ימים. לבסוף היא סלחה לי, אבל מאז הכל נהיה נוראי.

מאז ועד היום, פשוט יש בינינו קשר נוראי. כל רגע היא נמרחת על בנים אחרים, והרבה פעמים זה מרגיש שזה כדי לגרום לי לקנא. רגע אחד אנחנו רבים על שטות, ורגע אחר היא כזה מבקשת סליחה והכל חוזר להיות ככה. אנחנו כמעט לא מדברים ואני פשוט לא מסוגל להעיף את הרגש הזה אליה. אני פשוט אובד עצות...

(זה הסיפור הקצר, אשמח לפרט יותר בפרטי אם בא לכם ואולי תבינו יותר, זה פשוט ארוך מדי).

*אגב, רק שתדעו אני מאונן בערך מכיתה ד'(התבגרתי מאוד מהר, הן פיזית והן נפשית), והשנה, אחרי שהיא ועוד מישהו עשו לי קטע ממש ממש נוראי, הפסקתי לאונן עליה כי פשוט נכוויתי ממנה יותר מדי פעמים ולא יכולתי יותר בכלל לחשוב עליה, ובאופן כללי לא עמד לי בערך חודשיים וגם כשניסיתי לאונן על אחרות לא יכולתי...

טוב... זה היה ממש ממש ארוך, תודה רבה לבערך אחד - שני אנשים שקראו את זה, תודה.