שלום,
בן זוגי ואני ביחד חצי שנה בערך, אנחנו בקשר רציני ואף שואפים לחתונה
הוא החבר הכי טוב שלי, לצחוקים ולשחנ"שים ובכל זאת, לפעמים אני מרגישה פתאום כאילו זה כמו 'אחים', לא אהבה רומנטית.
וזה מפחיד אותי.
אני לא רוצה לטעות בזה אנושות,
מסביבי המשפחה (בעיקר. שלי ושלו) טוענים שזו טעות, ומחכים שנפרד, הם אפילו לא מסכימים להכיר. מסיבות סתמיות.
כואב לי שהם פוסלים אדם בלי להכיר, רק בגלל צבע עור, זה נותן לי דחיפה להמשיך ולא להפרד בשום מצב (כדי להראות על הפרנציפ שאי אפשר לשפוט כך בנאדם), לא שתכננתי, הרי אני אוהבת אותו, אבל זה מכניס אותי למצב שאני נמצאת במערכת יחסים כי אני פשוט לא רוצה להפרד -וזה רחוק אלף שנות אור מהאידיאל.
אז זה מכבה אותי, את המשיכה, את האהבה, והיה כל כך הרבה מהם, ועדיין יש, רק שבניתי עליהם חומות, כדי שאני לא אתן לעצמי להרגיש כלפיו משהו מלבד ה'מחויבות' שלי להיות איתו.
למזלי, מדי פעם הוא ממוסס אותי, ופורץ טיפונת את החומה, אבל יש לי אספקה של חומרי מילוי /:
איך אני יוצאת מהלופ הזה?
ניסיתי לדבר עם ההורים, ונוצר פיצוץ, כרגע הם לא מוכנים לשמוע (אני מחכה בכל מקרה)
מגיע לו שאוהב אותו לפחות חצי מאיך שהוא אוהב אותי, וגם אני כל כך רוצה את הרגשות שהוא מתאר כלפי..
ולו רק כי זה מגיע לו, וכי עמוק בתוכי אני אוהבת אותו יותר מכל ורוצה לתת לו עולם ומלואו.
תודה רבה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025