היי, מה שאכתוב היום זה יותר לכיוון הפריקה אך אשמח גם לעצות אחרות.
אני בן 17, יש לי אח תאום, אנחנו לומדים באותו בית ספר ביחד, נמצאים הרבה ביחד במשך היום.
אחי התאום הוא חלום של כל אמא, ילד טוב, לומד בצורה גבוהה, הרבה חברים, חברה, מתאמן,לא מעשן, לא שותה,אומנם יוצא למועדונים אבל הוא תמיד המבוגר האחראי, בקיצור חי את החיים שלו בצורה הכי טובה שיש.
אני לעומתו הסיוט של כל אמא, אני ילד רע, לומד רע, פחות חברים, לא מתאמן, מעשן ושותה, יוצא למועדונים, עושה מה שבראש שלי ולא שם על ההורים שלי.
אני אוהב את אח שלי, אבל לרוב אני מקנא בצורה חזקה שכולם מרגישים. כולם יורדים עלי שאני הפחות מוצלח ותמיד אומרים "הוא יצליח ובגדול, תלמד ממנו לא יזיק לך".
אני מודע לעובדה שהוא המוצלח בכל תחום, אבל כולם מזכירים לי את זה בכל אירוע אפשרי (למשל פסח).
אני יכול להגיד לזכותו של אחי שהוא מנסה לגרור אותי לשגרת החיים שלו הרבה פעמים, אם זה ללכת ולהתאמן ביחד, לעזור לי בלימודים, הוא מסביר לי הרבה פעמים את ההשלכות של עישון ושתיה, בקיצור הוא בעדי. הסיבה היחידה שפשוט הדברים האלו לא מושכים ולא מעניינים אותי, אז אני מוותר מראש ומפסיק להקשיב לו.
אני לא יודע מה לעשות יותר, מצד אחד נמאס לי מההצקות של כל המשפחה שלי ומצד שני טוב לי לחיות בדרך שלי, לא יודע מה לעשות..
אשמח לעצות, או סתם מישהו שמבין עניין.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות