פני שנתיים הייתי הבחורה הכי כופרת שיכלתם לראות. עזבו כופרת, בלי קשר לדת, הייתי בן אדם דוחה. לא שמרתי שבת, חגים, התלבשתי מאוד מאוד לא צנוע, היו לי הרבה "מערכות יחסים", הייתי שותה, הייתי מעשנת, לא כיבדתי את ההורים. בקיצור, ההתנהגות שלי הייתה מתחת לכל ביקורת. מישהי שלא שווה הרבה. הייתי אז ילדה מגעילה וריקנית ושטחית שלא מבינה את המשמעות האמיתית של החיים שלי. לא הבנתי למה אני חיה. חשבתי שאני חיה בשביל מסיבות, חתיכים, ובגדים. אטומה. ה' הסתכל עלי מלמעלה ובכה פשוט.
אז ככה, הכרתי איזה בחור דתי כזה. לא משנה עכשיו הנסיבות. לאט לאט הוא הצליח לחזק אותי ולקרב אותי. הוא פתח לי את העיניים, הרים את הכבוד שלי מהרצפה. את הכבוד הזה שאני דרכתי עליו, ומעכתי אותו, ואחרים המשיכו. הוא הזכיר לי שאני יהודיה, בת של מלך. וקודם כל - בן אדם! לאט לאט התחלתי לשמור את השבת, לחגוג את החגים כמו שצריך, הפסקתי לעשן ולשתות, קניתי לעצמי בגדים נורמליים, פשוט שרפתי את כל הפיסות והחתיכות בד שהיו לי בארון, לא התקרבתי לבנים בכלל. עזבתי הכל, נהייתי מישהי אחרת, מישהי טובה יותר. נקייה.
אחרי שניתקתי קשר עם אותם אנשים מהעבר שלי, מתחילים להזכיר לי את העבר. אני מתחילה לשמוע שמתחילים עלי שמועות וריכולים, שאני סתם משחקת אותה, ששכחתי את מה שהייתי לפני שנתיים ופתאום אני לובשת תחפושת של מישהי צדיקה, שהוא שטף לי את המוח, שאני עושה את כל ההצגה הזאת רק כדי שהוא ישים עלי ולא בגלל שאני באמת אוהבת את ה'. אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יכולה ככה שזה מה שמדברים עלי. זה עושה לי לא טוב בלב. אני לא יכולה פשוט ככה לא להתייחס לזה. זה לא אני, אני רגישה, אני מתייחסת לכל דבר. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות