שלום לכולם,
אני לא כל כך יודעת איך להתחיל..השתחררתי לפני כשלושה חודשים. היו לי השנתיים הכי מדהימות, חסרי דאגות, חברים..
יום אחרי שהשתחררתי נכנסתי למעיין דיכאון שגדל לי עם הזמן. התחושה מתעצמת ואני לא יודעת איך להיפטר ממנה.
לפני שהשתחררתי ידעתי שאני לא רוצה להיכנס לאיזור ה"אי וודאות" שמאפיין המון חיילים משוחררים והתחלתי כבר לעבוד. עבודה שאני עובדת בה עד עכשיו..עבדתי תוך כדי בעבודה נוספת שהיא מועדפת והתפטרתי בגלל שבדיוק התחלתי פסיכומטרי.
יש לי זמן לחשוב לצערי מה שלא היה לי לפני כי הייתי עובדת 18 שעות ביום.
התנתק לי הקשר מכל החברות שהיו לי חוץ מאחת. גם מהצבא וגם מהחיים. אחת מהן ממש איכזבה אותי כי התיימרה להיות החברה הכי טובה שלי שפתאום ניתקה איתי קשר ואני מגלה שטסה לתאילנד לחודש. אני לא אסתיר. אני מקנאה בה מאוד. מרגישה חוסר סיפוק והנאה..אני לומדת והיא נהנת..אני לא מרוצה מהקשר שיש לי עם חבר שלי. הקשר על פניו בסדר גמור, שנתיים ביחד, לאחרונה אין לי סבלנות אליו בכלל, לא נמשכת ולא נהנית איתו, כל דבר שאומר הוא מעצבן אותי והוא שם לב לזה. רוצה להיפרד אך מפחדת שאטעה ויישמע אגואיסטי, אשאר לבד..יש לנו תוכניות לגור ביחד ומפחדת שמה אעשה אם פתאום ניפרד? עם מי אגור כשאתחיל ללמוד? עם מי אהיה? לא מסוגלת לראות את עצמי עם מישהו אחר...
מקנאה בקשר של בנות אחרות עם החברים שלהן, מקנאה בבנות שהולכות לים כי הרי אני לא הולכת לים כי אין לי אומץ כבר יותר מעשור.
מקנאה בהצלחות של אנשים אחרים כי הרי אני לעולם לא אצטיין במשהו. תמיד אהיה ממוצעת, תמיד לא אספק את הדעת ולעולם לא ארצה את אמא שלי.
מפחדת שאלמד משהו שלא יהיה בו צורך בעתיד ושאמצא את עצמי בגיל 40 עובדת בעבודת מינימום מחוסר ברירה..
מרגישה כבר שאין לי למי לפנות..חבר שלי לא לוקח אותי כבר ברצינות..אני מראה שאני בן אדם מאוד אופטימי ושמח אבל בפנים אני בוערת!
אשמח לאיזו עצה קטנה..
תודה מראש ולילה טוב..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025