אין לי כוח לחיות יותר
אין לי כוח לקום בבוקר, להתלבש, לסדר את השיער, ללכת, לראות אנשים, לדבר, להיות נחמדה, לחייך, להסביר את עצמי, לחזור הביתה, לשמוע את ההורים הדפוקים שלי כל היום קודחים לי במוח, להתקלח, ללכת לישון. מרגישה שאין לי כוח יותר לכלום. פשוט אין לי כוח. אני מרגישה שאני חיה, אבל לא באמת חיה.. אני כבויה. כלפי חוץ אני נראית כאילו הכל בסדר איתי, אבל עמוק בפנים אני במשבר רציני, שבורה, צורחת, מפחדת, נמאס לי. פשוט נמאס לי מהכל. בא לי להיעלם מפה. לטוס לחופשה לחו״ל. להתרחק מכולם. מהכל.
לא לראות את ההורים האדיוטים שלי יותר. אין לי כוח לדרמות. אין לי כוח לצחוק. אין לי כוח לאכול. פשוט לא בא לי כלום. אפילו לשכב במיטה כבר אין לי כוח. יש לי עוד בגרויות ואני עדיין הולכת לבית ספר, ואין לי כוח לחפירות של המורה, אין לי כוח ללמוד אין לי כוח לשבת בכיתה. אני כבר לא עושה ספורט, בקושי שומעת מוזיקה, לא מתלבשת כמו שאהבתי פעם, לא יוצאת מהבית. אני מעדיפה פשוט להיעלם וזהו. למה אנחנו חיים? למה? למה נועדנו לסבול? מה יש בחיים האלה? זה לא משנה כבר אם אני חיה או מתה. אני מרגישה אותו דבר. אני שונאת את כולם. אין לי פינה בלב שיכולה לאהוב. הלב שלי מלא בשנאה וייאוש כלפי כולם. במיוחד יאוש. הלב שלי קר כקרח וקשה כאבן. ברמה שאם אני אזרוק את הלב שלי על הרצפה הוא פשוט יתנפץ. אף אחד לא יודע מה עובר עליי. אני בעצמי לא יודעת מה עובר עליי. אין לי את מי לשתף. אני לא רוצה להפיל את היאוש שלי על אחרים, ואני עוד יותר לא רוצה שהאמא הדפוקה שלי או שהאבא הדפוק שלי ידעו מה עובר עליי ויציקו לי. פשוט אין לי כוח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות