הומו מיואש שחולם על חיי משפחה, האם השאיפה שלי תשאר כחלום?

היי.
שמי דניאל , אני בן 17 , עולה לכיתה י"ב.
אתם יכולים להבין כבר מהכותרת, שאני הומו. סיפור היציאה שלי מהארון , הוא ממש מורכב ואפשר לכתוב עליו פוסט שלם ( בית דתי , בריונות , התעללות וכו), אבל בסופו ההורים שלי קיבלו את זה(בעיקר אמא שלי), ומצאתי חברים אמיתים שממש לא מזיז להם אם החבר שלהם אוהב בנים או בנות..
מגיל צעיר הייתי צריך לטפל בעצמי (לבשל, לנקות , לכבס וכו) ולטפל באחותי הנכה , כיוון שאמי חלתה בפיברומיאלגיה כשהייתי בן 9, אחותי ואחי היו בשירות לאומי /פנימיה ואבא שלי היה צריך לעבוד. בהתחלה ממש שנאתי את העובדה שאני צריך לדאוג לעצמי בגיל כל כך צעיר ,ויתרה מזאת לטפל באחותי הנכה שלושה ימים בשבוע (כשהמטפלת שלה בחופשה) .איכשהו עם הזמן , התחלתי "להתאהב" בטיפול בי ובאחותי , פשוט אהבתי את התחושה הזאת לדאוג לאדם אחר (וכמובן לעצמי) , כשהייתי בן 14 גם הסבתי עברה להתגורר אצלנו , לכן היינו צריכים מישהו שיטפל בה כשלמטפלת שלה יש יום חופש .. אמרתי שאטפל בשמחה , ואני עדיין מטפל בה ובאחותי עד היום בשמחה רבה .. פשוט התאהבתי בטיפול בשתיהן..
אהבה הזאת לטיפול באנשים גרמה לי לחלום על חיי משפחה , בהם אני מנהל את משק הבית, מכבס , מנקה ,מבשל , מטפל בילדים שלי ודואג להם..וכמובן רצון עז ללמוד את מקצועות הצווארון הורוד , עבודה סוציאלית,סיעוד והוראה(אני תלמיד מצטיין יחסית, אז לפני מבחנים אני מסביר לחברים שלי חומר שלא הבינו ומלמד אותם או כותב סיכומים לכל הכיתה, ואפשר להגיד שהתאהבתי גם במלאכות האלו :)).
לו הייתי אישה "החלום" שלי היה נורמטיבי לחלוטין , ודרך חיים נורמטיבית של חלק לא קטן מנשות ישראל..
אבל , הבעיה היא שאני לא אישה..
וכן , אני יודע שבימינו להומואים הרבה יותר קל להיות הורים , פונדקאות (שיטה שאני ממש מתנגד לה) , אימוץ , הורות משותפת וכו..
הבעיה העיקרית היא , שקשה מאוד להומו למצוא בן זוג אידאלי שבאמת יאהב אותו ויחפוץ בחיי משפחה ,.בינינו חלק ניכר מהקשרים בחברה ההומוסקסאלית מבוססים על סקס , ורוב ההומואים הצעירים הם סטוציונרים ...
האם החלום שלי בגדר חלום בלבד? האם פשוט כדאי להתייאש ולשכוח מזה?
תודה מראש לכל העונים, וסליחה על החפירה:)