מתלבטת אם לעבור דירה, אך פוחדת לא להצליח

שלום לכולם,
אתחיל מזה שהיה לי חבר כשמונה חודשים, היה לי באמת כיף איתו והכל היה מדהים...
לאחרונה הוא התחיל להתייחס אליי בצורה מזעזעת בטוענה כי משהו עובר עליו והוא לא מוכן לשתף אותי בבעיותיו, אחרי זה הבנתי שבעצם אין עתיד למערכת היחסים הזו, שאינה מבוססת על הדדיות ושיתוף..(זה קרה לי כמה פעמים שהוא לא היה מוכן לשתף אותי ואפילו לא להכיר לי את משפחתו).
במילים פשוטות, ליבי נישבר. בחלומותיי הפרועים ביותר לא חשבתי שהוא ייפרד ממני בהודעה ובא כתב "עדי חלאס עזבי אותי בשקט".
אני מכירה אותו טוב ואני יודעת שלבגוד הוא לא בגד בי, אך עם זאת הרגשתי מנוצלת..ולמה?.. כי הבנתי שהאהבה שלנו התבססה על דבר עיקרי אחד. סקס.
ובתור מישהי שהייתה בתולה, ולא היה לה שום מגע עם גבר, או בקיצור "שמורה" אני מרגישה טיפשה, טיפשה שבחורים אחרים הצלחתי לדחות ואותו לא..
באותו זמן אמא שלי שמה לב להבעות פניי העצובות, קשה להסתיר דברים בלב למרות שדיי הסתדרתי..
מפה לשם היא שאלה אותי אם קיימתי איתו יחסי מין ופה בעצם קיבלתי כאפה מצלצלת... לא צפיתי שאמא שלי תגיב ככה, עניתי לה שכן, והיא פשוט צרחה עלי, והטיחה בי המון מילות גנאי, זונה, טנק מהלך(אני לא רזה), מי יירצה אותך בכלל וכו...
היא לקחה לי את הפאלפון והמחשב.. ואמרה לי לעוף מהבית.. שהיא מתביישת בי, והיא מקנאת בחברות שלה..
בקיצור, עשיתי טעות.
הבנתי שאין לי מנוס אלה לעבור דירה, היחסים האלה עם אמא שלי היו לי עוד מגיל קטן..אפליות בין אחי הגדול לביני, השפלה על כך שאיני רזה,שאני פרזיטית ואגואיסטית.. אני חושבת שלא מגיע לי יחס כזה למרות מה שעשיתי.
הבעיה היא שאני מתגייסת בעוד פחות משבועיים, אני לומדת תואר במכללה, ולכן עושים לי דחיית גיוס, אני לא רוצה לעבור דירה עם שותפים, או שהצבא יספק לי איזה חדר, אני רוצה חד וחלק לנתק קשר עם משפחתי,להיעלם ואפילו לשנות מספר טלפון ושם אם צריך. (אני לא ניסערת, ולכן אל תנסו לשכנע אותי שהמחשבה הזו בלתי רציונאלית...מחשבה זו רצה בראשי כבר מעל שנה.)
לגביי אבי אם מישהו ישאל, הוא חסר דעה, הוא מפחד להגיד את דעותיו שמע אמא שלי תשתגע ותתחיל לתקוף גם אותו. הוא מנסה לא מעט להפריד ביניינו ולהגיד לה להפסיק.. אבל למרות הבכי זה לא מזיז לה.
אני לא מסוגלת להסתכל על אימי יותר, נמאס לי שכל פעם אנחנו רבים ולאחר כמה זמן זה "נשכח" אבל לי זה לא נסלח.. הפעם היא עברה את הגבול, בחיים לא נתתי שייראו אותי בוכה, בחיים לא שפכתי בפני אמא שלי את הרגשות שלי.. הבנתי שגם איתה עשיתי טעות, ושאין לי צורך באמא שלי, אני לא מסוגלת לאהוב אותה,לדבר איתה,לסמוך עליה.. או כל אינטראקציה אחרת..

מצאתי דירה בבאר שבע, אך הלימודים שלי למשך השלוש שנים יהיו בתל אביב, מה גם שאין לי עבודה וכניראה שאצטרך לעבוד בעבודה במשרה מלאה תוך כדי..
אני מפחדת שלא אצליח בלימודים, ושגם לא אצליח לפרנס את עצמי דיו.
מה גם שאין לי כל שמץ של מושג איך משכירים דירה!!- אשמח אם מישהו יעזור לי בזה..
אני נואשת מרעיונות, ואשמח אם מישהו שעובד ולומד ביחד יוכל להגיד לי איך הוא מסתדר..
תודה מראש, ולילה טוב..