החופש הופך אותי לכל כך בודדה.
אני מרגישה יותר לבד ממה שהייתי כל החיים שלי. זה מצחיק, אבל כשהייתי בודדה באמת בלי אף חבר אחד ומשפחה שלא שמה לב למצב שלי, הרגשתי פחות בודדה. כרגע, עם חברות וסביבה, אני מרגישה בודדה.
אני קוראת ספרים שהדמויות מתלוננות שהן לבד, בזמן שיש להן חבר שמת עליהן, חבר הכי טוב, מלא בנים שמתחילים איתן ובוכה בשבילהן שהן מרגישות כל כך לבד. חחח מי יבכה בשבילי?
אני מרגישה באמת פתטית, רוב היום בוכה על דמויות ושאר היום בוכה על עצמי. למה אני מרגישה כל כך לבד בסביבת חברים ומשפחה אוהבת? למה אני לא יכולה להנאות ממה שיש לי?
פעם, היה מנחם אותי סיגריות, כנראה מגוחך לשמוע ילדה בת 15 משלבת את המילים ״סיגריות״ ו״פעם״ כאילו בת כמה היא בכלל. אבל כן, תדמיינו או לא, ילדה בת 12 עצבנית ובודדה שמעשנת ורואה את העשן שיוצא ממנה ומרגישה טוב יותר. רואה שהנה, אני כן יכולה לרדת יותר נמוך מהמקום שבו אני נמצאת, ואז כשאני מפסיקה לעשן מרגישה יותר טוב עם עצמי כי לפחות אני כבר לא מסריחה מעשן.
תמיד חשבתי שלמצוא חברים יהפוך אותי לטובה יותר, מאושרת יותר. טעיתי, זה לוקח ממני כוחות, אני עייפה ובכיינית.
פעם גם חשבתי שחברים באינטרנט הם מה שיעזור להפחית את כל הכעס והמרמור על עצמי, חח נחשו שוב, טעיתי. הם היו כל כך נחמדים ומדהימים ותומכים. ואז חשבתי על זה לעומק, ברור שלא אכפת להם ממני, למה שיהיה להם אכפת? הם לא מכירים אותי במציאות. הם לא יודעים שאני פחות יפה מהתמונות שלי. הם ממש לא יודעים איזה צחוק מזעזע יש לי או איזה קול מעצבן. אז התמרמרתי וניתקתי כל קשר עם כולם.
ונחשו שוב, חחח עכשיו אני בודדה שוב.
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה פה, או מחכה לתגובה מקוראים באינטרנט שכנראה לא באמת אכפת להם כי זה לא שביום יום מישהו היה שם לב בכלל שאני עצובה. אבל זה משחרר, אני חושבת, בערך.
יום טוב לכם:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות