היי אני כותבת את השאלה הזאת דרך מחשב של ספרייה אז אני יעשה את זה מהר. אני חרדית אתיופית (כן כן, יש גם כאלה) וגרה בבני ברק. עוד מעט אני צריכה לצאת לשידוכים והמשפחה שלי כבר מצאה לי בחורי ישיבה מהעדה שלנו ואני צריכה לצאת עם אחד מהם לפגישות. הכי מעצבן זה שההורים שלי אפילו לא טרחו לשאול אותי מה הטעם שלי! ישר לקחו בחורי ישיבה מהעדה שלנו כי כמובן אף חרדי אחר לא יסתכל אל אתיופית! אני שונאת את עצמי כ"כ. זה די סוד, אבל באמת שאני לא נמשכת לאתיופים כמוני ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו עם השידוכים שלי. אני מפחדת לספר את זה להורים שלי הם פשוט יכריחו אותי להתחתן עם חרדי מהעדה שלנו. ה' יסלח לי אבל אני לא נמשכת לאתיופים נקודה! כל החיים שלי גדלתי בסביבה של לבנים ולזה אני רגילה. לפני חודשיים אני זוכרת שהייתי באוטובוס והיה מולי חסיד גור בגילי והמבטים שלנו הצטלבו, כל שניה הוא הסתכל אליי בסתר ואז אני אליו. הוא היה כ"כ עדין ונאה. מה לעשות? תמיד נמשכתי (חיצונית ופנימית) לעולם החסידי ולא הספרדי. אני יודעת שזה בחיים לא יקרה אבל אני רוצה להתחתן רק עם חסיד ולא ספרדי. הרבנית שלי חסידת בעלז ואני אף לומדת ידייש באהבה. פשוט מתחברת לידיישקייט ומאמינה שלמרות כל הסיכויים אני אצליח למצוא איזה חסיד לשידוכים. בכל מקרה מה לעשות? לוותר על החלום ה"קשה" הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות