אבודה בין שני הגברים של חיי

היי, קוראים לי לימור, אני בת 21.
יש לי בן זוג כבר שלוש שנים, גבר מדהים, כן, יש ריבים יש כעסים, אבל, הוא נותן לי את הלב והנשמה, לעולם לא ישאיר אותי לבד, אני אצלו בעדיפות ראשונה באמת! אנחנו גרים ביחד כבר דיי הרבה זמן וסוג של רגילים גם אחד לשני, הכנסנו את עצמנו לשגרה כזו שאנחנו עושים כמעט הכל יחד, כמו זוג נשוי. בתאכלס, גם התרגלנו אחד לשני... הקשר המדהים הפך להיות גם הרגל (לא שנהיה מזה משהו רע, אבל חשוב לי לציין את זה בכל זאת)
לפני שהייתי עם בן הזוג שלי, היה לי חבר שנה וחצי, הוא היה הראשון שלי, גם האהבה הראשונה שלי, היינו לנו קשר ממש דפוק, קשר שהתחיל ממש בבגידה מצידו ואז חרטה ענקית, ומאז הבגידה והחרטה נהפכתי להיות רעה ואטומה והקשר פשוט נדפק, היינו גם ילדים... אבל אכן הקשר היה מלא בריבים (וגם רגעים טובים) ואלכוהול וסמים והכל היה דפוק אבל קשר שעשה כלכך טוב.
האקס הזה עבר איתי את מותה של אימי, הוא היה איתי אפילו ברגע שהודיעו לי.... הוא תפס מקום ענקי בלב שלי, יש לו מקום ספציפי בשבילו שישאר שם תמיד.
למזלי (הרע) כשהתמיינתי לבסיס בצבא הגעתי לבסיס שבו הוא משרת ונוצר מצב שהיינו יושבים מס' פעמים בשבוע ומדברים על הכל... הוא כל פעם הזכיר שאני היחידה שהוא באמת אהב, שהוא עד עכשיו מקנא לי ועוד...
אגב, כשנהייתי חברה של החבר הנוכחי שזה קרה שנה אחרי שאני והוא נפרדנו, הוא פשוט נשבר לי בפלאפון, אמר שהוא לא יכול לראות אותו איתי ועוד.
עכשיו נהייתה לו חברה וזה הורג אותי, בכל מובן של המילה, אני לא מפסיקה לחשוב על זה, שה משגע אותי, כלכך שמחה שטוב לו אבל זה אוכל אותי מבפנים לגמרי!
אני לא יודעת מה לעשות... אני כל יום נכנסת אליה ואליו לפייסבוק, מסתכלת עליהם, מתבאסת, לא נרדמת בלילות....
אני אדם מאוד פתוח, לא מאמינה בשקרים בכלל, זה דבר שיכול לשגע אותי, לכן כיום פתחתי את הנושא בפני בן הזוג הנוכחי שלי, הוא התאכזב כמובן (מבינה אותו) ואמר שהוא שמח ששיתפתי.. חשבתי שהוא הולך לחתוך את הקשר, אך לא, במקום זה.. הוא עשה את כל המטלות בבית, התקשר לספר לי מה הוא עשה (הוא יודע שאני מתלהבת מזה) ואז הגיע אלי לעבודה והתנהג כרגיל, נישק אותי ואמר לי תאהבי אותי יותר.
אני אוהבת אותו מאוד, כל השלוש שנים האלה לא היה ספק אפילו במאית באהבה שלי אליו! והנה עכשיו.... צץ העניין עפ האקס, אני לא מסוגלת להסתכל לבן זוג שלי בעיניים, מרגישה כלכך רע עם עצמי... מצד אחד לא רוצה לפספס את האהבה הזו, את ה-גבר לחתונה! ומצד שני... זה לא נכון, לא כלפיו ולא כלפיי עצמי! אשמח לשמוע לדעתכם.