שנה שלמה לא יכול לחזור לעצמי - איך אני מחזיר לעצמי את החיים?

היי לכולם,
אני גולש וקורא באתר כבר קרוב לשנה ועכשיו אני מחליט להוציא את הסיפור שלי החוצה...
אני בן 28, הייתי אומר שאני בחור סבבה עם ראש על הכפתיים, נראה טוב ונעים הליכות. אני מוזיקאי כל חיי ומתעסק בזה בשלל אספקטים שונים.
בנוסף לכך אני עובד בהייטק עם משכורת בסדר.
הסיפור הוא שלפני כשנה עברתי פרידה מאד כואבת (נזרקתי לאחר מערכת יחסים ארוכה של מספר שנים) שדי שינתה את מסלול חיי. עברתי המון דברים בחיים אך לא כאב ודיכאון כמו שהיה לי אחרי הפרידה.
במיוחד לאור העובדה שהיא התחילה לצאת עם מישהו שבועיים אחרי זה.
אני מרגיש שמשהו בי מת. אולי זה הילד התמים בתוכי שהאמין באהבה, אולי זאת התבגרות וכניסה לעולם האמיתי. לא יודע..
במשך חודשיים (שחייתי בדירה לבד) הרסתי כל דבר אפשרי וזה כולל את עצמי (אלכוהול וסמים) ואת מקום העבודה שלי (הברזתי יום אחרי יום ונשארתי בדירה ולא יצאתי ממנה שבועות).
הדבר היחיד שהחזיק אותי זאת המוזיקה (שמיעה, יצירה) ומספר החברים הקטן שלי.

לאחר החודשיים האלו החלטתי שאני עובר למרכז כיוון שמוזיקלית אני פעיל שם ורוב החברים שלי כבר עברו לשם וגם בגלל שלא יכלתי לסבול את העובדה שישמצב שאפגוש אותה עם הטמבל התורן החדש.
הכל קרה מאד מהר וזה לא היה מעבר חלק כמו אצל רוב האנשים וישנתי על ספות של חברים למשך כמה ימים עד שמצאתי דירה.
אז מצאתי דירה, מצאתי עבודה חדשה והתחלתי לחיות את החיים שלי לגמרי לבד. אומנם חרא חיים אינלי שקל על התחת אבל אני חי את החיים שלי בלי דין וחשבון לאף אחד.
לאחר המעבר חוויתי רומן קצר ומאכזב ששבר אותי עוד יותר.
מאז שעברתי למרכז המינוס שלי גדל למרות שיש לי עבודה אני רודף אחרי שכר דירה ואינלי שקל בכיס. אני רודף אחרי לשרוד את החיים האלה.
יש עוד סיבה למינוס שגדל וזה בגלל כל העישונים שלי שאני יודע שכבר מזיקים הרבה יותר ממועילים ועושים אותי מטומטם ופאראונויד.

לפני כשבוע הורדתי משמעותית בכמויות של העישון ואני מרגיש איך הגוף שלי נגמל מכל החשיש המסריח הזה. אני לא מצליח לישון בלילה ואני עצבני בלי שום סיבה ואני לא אוהב את עצמי בכלל וקר לי וחם לי.
בנוסף לכל זה יש לציין שאני אוכל אך ורק זבל. שווארמות המבורגרים קולה ברמות גדולות והמון המון שוקולד.. ומרגיש איך זה הורס את הגוף שלי.
אני מנסה להפסיק עם זה ולאחרונה התחלתי לבשל את האוכל של עצמי (ופחות לאכול בחוץ) וקבעתי תור לתזונאית ואני מנסה להתהפך על עצמי ולהתחיל לעשות כושר (עדיין לא הגעתי לשלב הכושר).
אני משקיע את עצמי בעבודה ובמוזיקה (הבעיה במוזיקה שאפילו מזה קצת ירד לי עקב כל הדיכאון הזה - וזה הכי נורא בשבילי). אבל בפנים רע לי, אני מרגיש ריק לגמרי למרות כל העולמות שלי.
לא זוכר כבר מתי התעוררתי בבוקר מאושר עם מחשבות חיוביות.
אני מרגיש שהעולם יותר גדול מישראל (לא הייתי בחול כמה שנים טובות) והמצב פה גם ככה לא משהו וברגע שיהיה לי קצת כסף אני רוצה לטוס לכמה חודשים טובים.
אבל יש זמן עד שזה יקרה.

אמנם אני מוצא הנאה בהרבה דברים בחיים ופעיל (יחסית, פעם הרבה יותר) וגם אינלי בעיה עם בחורות, אבל כל בוקר בשנה האחרונה אני מתעורר עם הרגשה נוראית, נזכר בכל מה שרע בחיים וזה הורס לי את כל היום.
אני מרגיש חסר תועלת למרות שאני עובד ועושה המון. אותו דבר גם לפני השינה. הדיכאון ממשיך וממשיך. ואין יום שמחשבה על האקסית לא עוברת בראשי. לפעמים לקצת לפעמים להרבה. וככה זה נמשך שנה.
נהייתי בנאדם יותר קר ובניתי סביבי חומות עבות. אני לא נקשר לאף בחורה כי אני לא רוצה להיפגע למרות שאני יודע שלא כולן רעות. ומצד שני אני רעב לאהבה.

שורה תחתונה, לא יודע מה הפואנטה בכל מה שכתבתי פה. זה מה שעובר עלי. איך אני מתעשת וחוזר לחיים שמחים?