עברתי לבית ספר חדש ובגלל שאני סתומה וחסרת חברים, הזמינו את ההורים לשיחה

שלום לכולם ותודה שנכנסתם :)

אני בכיתה ו', שנה ראשונה ואחרונה בבית הספר הזה שלאחריה אלך ללמוד בבית ספר אחר (חטיבת ביניים).

תראו, יש לי משפחה שאוהבת אותי ואיתי בכל צעד. הם נותנים לי הכל, יש לי כל מה שאי פעם יכולתי לחלום עליו, אבל אני מרגישה שאני מאכזבת אותם ולמען האמת, ממש לא אכפת לי!

מאוד קשה לי חברתית. עברתי לבית הספר הזה עקב בעיות חברתיות בקודם. פה בהרבה יותר קשה לי.

אני יודעת לשיר. מגיל שבע בערך גילינו את זה. מאז הספקתי להופיע בקהילות יהודיות בחו"ל, להופיע המון בארץ (אני שרה בסגנון אופרה ומוסיקה ישראלית).

אני קצת סתומה בלימודים. הייתי תלמידה מצטיינת בבית ספר הקודם, קיבלתי בהכל מאיות והייתי חביבת המורים.
פה- הכל השתנה.
הפכתי להיות תלמידה גרועה, לא מקשיבה בשיעורים, לא מכינה שיעורי בית ולא עושה מבחנים.
אני נהנית מזה. מסגרת של בית ספר זה לא בשבילי.
אני רוצה חופש ומרחבים ותקועה בתוך שכונה משעממת עם ילדים שלא סובלים אותי ורק מעטים אומרים לי פעם מילה טובה.

אני מנסה ליצור קשרים עם ילדים, אבל הם נפרמים עוד לפני שהספקתי לחבר.
אני שואלת את עצמי למה אין לי חברים?!

אני אוהבת מאוד לקרוא, אך לא עושה את זה בפומבי, אלא רק בבית. כי ישר יגידו שאני חנונית מסכנה חסרת חיים (בשפתם של תלמידי השכבה שלי).
אני מרגישה לבד, מיואשת וחסרת אונים.
חשבתי לנסוע לכמה ימים לדוד שלי שגר בצפון, לנשום קצת אוויר צח ולסדר את המחשבות, אבל לא בא לי שיידעו באיזו תקופה לא טובה אני...

ההורים שלי כל הזמן מטיפים לי שאם אמשיך ככה בלימודים, לא ייצא ממני כלום ולא אוכל להירשם לחטיבה טובה. אבל לא בא לי!
לא אכפת לי.
אני יודעת שאני הזויה ברמות אבל בגלל שזה אתר כזה שאפשר לפעמים לשפוך את הלב, הרשתי לעצמי....

המחנכת שלי והיועצת מאוד מודאגות לאחרונה "מההתנהגות שלי".
המחנכת שלי טוענת שהעיניים שלי כבויות, שאני רק מציירת בשיעור ושרוב הזמן אני רק בוהה בלוח. מתבודדת בהפסקות, ועוד כל מיני טענות למיניהן.
הן הזמינו את ההורים שלי לשיחה בעוד כמה ימים.
אני אצטרך להיות נוכחת בשיחה ואני לא מוכנה!!!
אני לא אוכל לשפוך את הלב בפני הוריי, כי אני אשבר ואפילו עוד מסוגלת לבכות, וכשאמא שלי רואה אותי בוכה- היא בוכה גם...

מה לעשות???