היי, שמי אדם אני גר בתל אביב ואני בכיתה י"א.
אני חושב על הנושא כבר המון זמן וזה שיקול גדול וכבד.
אני יודע שאני לא רוצה להיות כמו כולם, ללמוד, ללכת לאוניברסיטה לעשות תואר או שניים ולעבוד באיזו עבודה משעממת ומעצבנת או בהיי טק, ולהרוויח 20 אלף בחודש. או יותר גרוע מזה.
ממש לא! לא לעשות כל יום אותו דבר - בוקר עבודה ביית; וכשיהיו לי ילדים :
בוקר-ילדים עבודה-ילדים-שינה.
ממש לא.
אני בטוח שהחיים שלי יהיו שונים ולא אתפשר על אחרת.
אבל.....אני יודע שלפעמים-החיים משנים את התוכניות שלנו (שאגב עדיין אין לי כאלו) ושאני אצטרך תוכנית חלופית לגיבוי - plan B.
כרגע התוכנית החלופית היא תעודת בגרות.אני לומד מחשבים ופיזיקה ומתכנן לסיים בגרות מורחבת חברתית.
מכאן מתווספת דילמה נוראית, לוותר על plan B שלי?
הלימודים עושים אותי חולה, והלחץ האינסופי הורס אותי. אני מתמוטט! אני יודע ב100 אחוז שהגיל הזה לא יחזור אלי ושאני צריך להתחיל ולעשות שטויות מהר!!!!
להנות ולהשתגע עם חברים, לנצל כל שניה ושניה, כי הדאגות לגבי עבודה וכ"ו יגיעו בהמשך בכל מקרה ועכשיו שאין לי דאגות לחשבון חשמל ומיים אני יכול להנות ולהשתגע.
מה לעשות??? לנשור מהלימודים? לצאת מהמגמות המורחבות ולעשות בגרות בסיסית?? (יש לציין שאני רצה לעבור לחו"ל (בטוח שאעבור) ושם הבגרות הישראלית לא שווה לכלום.)
ללכת להשתגע ולהנות? ניסיתי לשלב..אבל זה או זה או זה. יש לחץ נוראי. במיוחד בי"א. פניתי ליועצת והיא אמרה שאני ימשיך כי נשאר לי רק שנתיים ואחרי ה10 שנים שהשקעתי אז חבל.
אבל מייד אחרי זה יש לי צבא! ואני לא יכול לעשות כלום.
אני רוצה למות כבר! מה לעשות?!?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות