להילחם על החברות שלנו או לוותר עליה?

היי לאנשי אקספיפל היקרים!

יש לי חברה שהכרנו בצבא לפניי כמה שנים, היא החברה היחידה שנשארה לי מהצבא ומהתקופה : בצבא הסתדרנו נהדר, גם אחרי השחרור אפילו טסנו ביחד לטיול קטן....
היא בחורה טובה אבל מאוד שקטה והחברות שלנו יותר סובבת סביב יציאות ובילויים ובפעם בכמה זמן שיחות קצת יותר עמוקות.
אנחנו מאוד שונות: לה חוץ ממני ומאחותה ומעוד חברה בעבודה אין כ"כ עם מי להיפגש ולהיות, היא כן עובדת ולומדת אבל בכללית היא אדם קצת פחות עסוק ממני.
אני פעילה חברתית, נמצאת בשני חוגים ויש לי מעגל חברים רחב יותר משלה (לא אומרת בקטע של להתנשא), היא לא החברה הראשונה שאתקשר אליה כשקורה לי משהו, העצות שלה לרוב לא עוזרות לי ובאמת החברות ביננו מבחינתי היא יותר בשביל "הפאן".
חשוב לי לציין שבמהלך כל השנים האלה , בגלל שאין לה יותר מידי עם מי לצאת צירפתי אותה המון ליציאות שלי ושל חלק מהחברות שלי כי רציתי שיהיה לה טוב וכיף, אבל עם אף אחת מהחברות שלי היא לא התחברה במיוחד.
לפניי שנתיים התחלתי ללמוד מה שאומר שיש לי הרבה פחות זמן להיפגש ולהיות זמינה ברמה שלהיפגש כל סופ"ש או פעם בשבוע וחצי כמו שהיא הייתה רגילה, גם את החברות המאוד טובות שלי אני לא רואה כל שבוע : יכול לעבור חודש גם שלא אראה חברה טובה ואנחנו חיות עם זה בשלום : מתעדכנים בטלפון/וואטספ והכל טוב.
לפניי חצי שנה אותה חברה באחת מהפעמים שנפגשנו עשתה לי "שיחת יחסנו לאן שכזאת" : טענה בפניי שאני בקושי נפגשת איתה כבר, שהיא לא מסוגלת שנפגשים רק פעם בחודש שזה מעט לה, היא לא מסוגלת להיפתח ככה ושהיא התרחקה ממני בכוונה לראות אם זה יזיז לי משהו.
נסיתי להסביר לה שעכשיו החיים שלי עמוסים מאוד, לימודים, עבודה ושיש לי עוד חברות ושחשוב לי לראות את כולן ואני צריכה לחלק את הזמן.... ושעם כולן אני בערך ככה: נפגשת פעם בשלושה שבועות ומדברות בוואטספ .
היא אמרה שלא מעניין אותה מה עם אחרות ושהיא מצפה שאיתה זה יהיה אחרת, אמרתי לה שאנסה..
מאז עברה חצי שנה כפי שכתבתי, ניסיתי בהתחלה לשים קצת יותר לב..אבל התחלתי את פרויקט הסיום בלימודים שלי, יש לי לחץ בעבודה וכן איפשהו אני מעדיפה לבלות עם חברות אחרות לפניי שאקבע איתה: הן יותר מבינות, מכילות ולא עושות לי חשבון מתי נפגשים וכמה מדברים.
פעם אחרונה ראיתי את החברה הזו לפניי חודש בערך, זה היה אחרי שניסינו לקבוע כמה פעמים ולא הצליח כי הייתי חולה ופעם אחרת היה יום הולדת לחברה אחרת...
הפגישה הייתה די צולעת, השיחה בקושי זרמה והיא לא התעניינה בכלום בערך...
מאז לא דיברנו, לא רבנו או משהו : פשוט מרגיש לי שהיא שוב בוחנת אותי, שוב עושה לי את הקטע המרגיז הזה של להתרחק ואין לי כוח לשטויות האלה בגיל 24!!!!!

אבל אני מרגישה קצת לא נעים, שאולי אני גם לא בסדר... אולי יכולתי להיות יותר רגישה אליה וכן לנסות להשתדל יותר, ומצד שני החברות האחרות אומרות לי שאם היא לא מבינה ולא מקבלת את אורח החיים שלי, חברות כזאת סתם תכביד עליי...(וזה באמת הפך כל פעם עבורי למעמסה להיפגש איתה, לחשוב מה להגיד כדי שלא תיפגע וכו'). והנה אחרי חצי שנה שהכל היה יחסית בסדר, שוב היא מתחילה עם השטות הזאת ולא מבינה אותי ואת הצד שלי.
עם אף אחת מהחברות האחרות שלי אין לי כאלו שטויות, אין חשובנות של כמה נפגשנו, אם למישהי יש תקופה יותר לחוצה מבינים והכל טוב...

יש לציין שלפניי חודשיים הייתה לה גם תקופה מאוד לא קלה , תמכתי בה והיא ממש כתבה לי אחריה הודעה כמה היא שמחה שאנחנו חברות ושעזרתי לה המון ושהיא מעריכה את זה, אז מה פתאום היא שחכה מזה? אני לא מבינה?

מה אתם חושבים שכדאי לעשות?להילחם? או פשוט לתת לזה לדעוך וזהו?