רגישה מאוד, למה?

שלום אסקפיפול, זו פעם ראשונה שלי באתר... לכן אני לא בטוחה שבחרתי במדור הנכון אבל זה לא העניין.
אני רגישה מאוד, ואני לא מתכוונת לכך שבקלות אפשר לפגוע בי- אלא אני חשה כאבים של אחרים ופשוט בוכה.
אני טבעונית זמן רב (שנתיים וחצי), לא מסוגלת לדמיין את עצמי פוגעת בבעל חיים.

בנוסף, אתן דוגמא למשהו שקרה לי אתמול.
חזרתי ממקום כלשהו מאוד רחוק מביתי, חצי שעה נסיעה באוטובוס ולא ידעתי את הדרך ברגל. משום מה במשך זמן רב האוטובוס לא הגיע ונאלצתי ללכת זמן רב ברגל ומרחק של כמה קילומטרים. זו לא הבעיה פה, הסתדרתי מצוין.
אני באה ממשפחה ענייה, ההורים שלי כבר שנים מתלוננים על כך שהם לא מרוויחים מספיק. לי אישית אין בגדים כל כך, אלא רק כמה בודדים שאני נאלצת ללבוד כמה ימים ברצף. אני עובדת בחופשים בשביל לשלם על כל הספרים, ציוד וסל תרבות לבית הספר לי ולשלושת האחים הקטנים שלי. אני נשארת בבית עד מאוחר לשמור עליהם כשההורים שלי קורעים את התחת שלהם בעבודה. אבל כבר התרגלתי לזה ואני לא מתלוננת, להפך- אני שמחה בחלקי ואומרת תודה על מה שיש. יש לי אוכל, מים, קורת גג, חבריפ ומשפחה שאוהבים אותי. כל השאר זה בונוס- והוא רב. אני מודה על כל בוקר בו אני מתעוררת.

אני מצטערת על החפירה, אבל חשוב לי שתבינו את המצב עד הסוף ואם לא עד הסוף אז כמה שאפשר.

אז בדרך חזרה ייצא לי לראות שלושה בנים, נראו בסביבות גיל ה20, מנגנים ואחד מהם רוקד גם בשביל כסף. כמובן שאם היה לי אפילו שקל אחד הייתי נותנת, אבל הייתי ריקה לגמרי באותו הרגע. כאב לי עליהם, אני כל כך מבינה אותם ואת המצב שלהם.
בנוסף, בדרך היה איזה קטע שאיש כלשהו פנה אליי וביקש להשתמש בפלאפון שלי בשביל להתקשר לאמא שלו. הייתה לו בעיה בדיבור, הוא היה לבוש בבגדים קצרים וקרועים והיה נראה טיפה מוזנח. גדלתי בבית בו לימדו אותי שנים לא לענות לזרים, לא ללכת איתם, לא לעזור להם שהם מבקשים ולא לתת להם להשתמש בדברים שלי כגון הפלאפון, כי אני לא באמת מכירה אותם ולא יודעת אם הם באמת צריכים עזרה או שהם בכלל רוצים לפגוע בי. כמובן שהאמנתי באותו הרגע שהוא צריך להתקשר למישהו, היה לא היה נראה כמו אחד שרוצה לפגוע במישהו. כל כך רציתי לעזור לו, אבל זכרתי את מה שההורים והמשפחה שלי אמרו לי מזה שנים. אמרתי שאני ממהרת ושאני מאוד מצטערת והתחלתי להתקדם, והוא אמר לי שזה בסדר והלך לכיוון השני. כשהתקדמתי פשוט נזלה לי דמעה מהעין, אני כל כך ריחמתי עליו.

אני כבר לא מסוגלת יותר- מכל הצגה, סרט ולפעמים אפילו קטע מרגש ספר אני בוכה. אני שומעת דברים רעים שקורים לאחרים ורוצה להזיל דמעות, אני פשוט חשה את הכאב שלהם.

יש סיבה שזה קורה?
נ.ב אם זה חשוב, עברתי הרבה מאוד במהלך השנים למרות גילי הצעיר. מעבר לבעיות הכלכליות גם בעיות חברתיות ובעיקר משפחתיות מרובות מאוד, אך למדתי לחיות כך.