דוד שלי כל הזמן אומר לאמא שלי דברים רעים על אבא שלי, על אחותי ועליי. מה עשינו לא בסדר?!

שלום לכולם,

אני בת 12, יש לי אחות בת 8 וחצי ואחלה אבא בעולם שאני מאוד אוהבת. יש לי גם אמא שכל ילד יכול לאחל לעצמו. אין דברים כאלה!

אנחנו גרים בבית סבבה לגמרי, יש לנו הכל ברוך ה', החיים טובים סך הכל.

אבל יש בעיה אחת- אח של אמא שלי.

לאמא שלי יש שלושה אחים- אחות אחת שגדולה ממנה, אח גדול ממנה ואח קטן.

עם האחות הגדולה יש לי קשר מדהים, היא אישה מקסימה שכיף לדבר איתה ואני ממש אוהבת אותה וכל כך מרוצה מזה שהיא דודה שלי. היא איבדה את הילד הגדול שלה כשטרם חגג 20, הוא נהרג בתאונת דרכים... עם כל זה, היא ממשיכה לאהוב את החיים ולכבד את זכרו. היא דמות למופת בעיניי.

גם אחיה הגדול והשני של אמא שלי הוא אחלה של בחור. גבר לעניין. הוא גר בעיירה בצפון ובא אחת לשבועיים לבקר ולהישאר לשישי-שבת.

היחיד שאני לא סובלת- הוא אחיה הקטן של אמא שלי.
אני באמת מכבדת אותו, ואני גם כותבת פה כי אני לא רוצה להגיד לאמא שלי מה אני חושבת עליו. הוא כל הזמן מתמרמר מהבית שלנו, מזה שאבא שלי שמח על זה שיש לו ילדים ואוהב אותם מאוד.

האח עצמו היה נשוי 15 שנה, ולפני כמעט שלוש שנים התגרש. הוא הספיק להביא שלושה ילדים לעולם.

הוא חזר לגור בבית של סבא וסבתא שלי. מדבר אליהם לא בכבוד, מקלל ומאיים. עושה בהם כפי העולה על רוחו... אף אחד לא יודע מה לעשות איתו. הוא בן 38, אבל מתנהג כמו ילד קטן...

אני ממש נסערת בעת כתיבת הדברים האלה, כי לפני יומיים הוא חצה את הגבול.

הוא דיבר עם אמא שלי על הילדים שלו. הוא אמר שהם לא מעניינים אותו, שהם כבר לא נקראים הילדים שלו ושבשבילו הם לא קיימים... אמא שלי הייתה בשוק... הוא אמר לה "החינוך שלך ושל בעלך תת רמה, תראי איך יצאו הבנות שלכם!".
הייתי בהלם. בחיים לא הרמתי עליו את הקול או התחצפתי אליו, אני מדברת לכל המשפחה בכבוד כי יש לי דרך ארץ... אבל זה כל כך פגע בי... מילא הייתי עושה משהו...

הוא כזה כפוי טובה... כשהילדים שלו לא יכולים לישון אצל סבתא שלי הם באים אלינו ביחד עם גרושתו, ישנים, אוכלים וסוג של גרים אצלנו... זה לא הכי נוח כי אנחנו גרים בבניין, בדירה רגילה, ושמונה אנשים בדירת ארבעה חדרים זה לא הכי נוח. (שלושה חדרי שינה וסלון).

האם אני אשמה? איך להתמודד איתו?