לא בעיות עצבים גם לא בכיוון
אני מדריכת צמי"ד(צרכים מיוחדים)
ילדים בעלי אוטיזם בעלי רמת תפקוד בנוני-נמוך בני 15-27
את האמת הם האנשים הכי מדהימים שפגשתי בחיים הם כל כך תמימים ורוצים שלכולם יהיה טוב באמת בטובת כולם והם כל כך שמחים ומקסימים והפעולות איתם ממלאות אותי באנרגיות ובשמחה.
איפה הבעיה? הבעיה מתחילה כשאני יוצאת משם, בכל מקום בערך משתמשים במילה אוטיסט או מפגר וזה מחרפן אותי (כל מקום - חברים מורים הורים אחים אנשים רנדומליים כולםם)
(המקור של המילה מפגר זה פיגור שכלי וגם אם תעשו גוגל על המילה הזו זה ייתן לכם דברים שקשורים ללקות ולא כקללה - אגב שינו את זה ל"מוגבלות שכלית התפתחותית" בגלל שהפכו את השם המקורי לקללה)
אני יודעת שזה כחלק מסלנג אבל כל פעם כשמישהו אומר את זה כמו "יאוטיסט" או "ימפגר אחד" או דברים בסיגנון זה משגע אותי כי אני רואה את הפרצופים שלהם וחושבת איך אפשר לקחת אנשים כל כך טהורים ומדהימים שקשה להם והם מנסים להתגבר על זה יום יום ולהפוך את הלקות שלהם לקללה
וזה עולה לי על העצבים אז בהתחלה תיקנתי חברים ומשפחה אבל זה לא עוזר וזה סתם מעצבן אז אמרתי שחברים ממש קרובים ומשפחה אני אתקן ולשאר אני אתקן רק כשאומרים אוטיסט - כי אוטיסט זה לא קללה וחבל שזה מה שזה הפך להיות.
אקיצר בדוגרי לא חושבת שהמטרה לכתוב את זה הייתה שאלה, יותר בקטע של להגיד לאנשים תתעוררו ולהראות טיפה מודעות לנושא.
בכל אופן יש משהו שאני יכולה לעשות עם זה? זה ממש יכול לעזור
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות