אז ככה..
אני בן 19 במצב חברתי רעוע מאוד מאוד.. אין לי ידידות בכלל והגעתי למצב שאין לי כמעט חברים
וגם אלו שיש לא באמת תורמים למצב..
אני מרגיש שכל החיים שלי "בחרתי" בדרכים הלא נכונות, בדיעבד הייתי יכול להיות כרגע במצב הפוך לגמרי, מצב שבו אני מרכז החברה.
המון טעויות שעשיתי כילד תמים ורגיש הובילו אותי מה שנקרא עד הלום והמצב הנוכחי הוא שאני בודד מאוד וכבר שנתיים מצוי בדיכאון שמתגבר מרגע לרגע.. בעיקר עסוק במה יכול היה להיות, וזה רק מחזק את הדיכאון..
אני רוצה להדגיש שאני בנאדם "נורמלי" לחלוטין אין לי בעיות להתחבר עם אנשים ולראיה במסגרת שאני נמצא בה כרגע יש לי מספר חברים טובים אך הם גרים רחוק מאוד ממני והם לא אופציה אמיתית להשלמת החסר.. בקיצור מה שהוביל אותי למצב זה נטו רצף מחריד של טעויות של ילד קטן תמים ורגיש.
מאוד מאוד חסר לי חברה כרגע ואני יודע שבשביל זה אני צריך להרחיב את המעגל החברתי בסביבת המחיה שלי, אבל זה נראה רחוק מאוד..
דיכאון זו מילה קשה אמנם אבל כשכל יום כל היום אתה עסוק בלהתבאס מהמצב עד כדי כך שזה מפריע לך לתפקד, גורם לך לבכות ולחשוב מחשבות אובדניות אני מאמין שאפשר להגדיר את זה ככה.
אני לא מספיק פתוח עם ההורים בשביל לשתף אותם במצב, במיוחד אחרי ששנתיים אני עסוק בלשדר מבחינה חיצונית כאילו הכל טוב מחייך וכו ומעבר לזה אין ביכולתם להועיל לי.. אני לא מחפש שירחמו עליי זה סתם יעצבן אותי..
ואחרי כל החפירה הנל אשמח לשמוע אם יש לכם עצות איך להתגבר על המצב או כל דבר אחר שבא לכם להגיד...
נ ב התנדבות, עבודה וכדו לא רלוונטי לי כי אני תפוס במסגרת מסוימת כרגע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025