הייתה לי חברה שנתיים וחצי, חברה ראשונה ויחידה שלי. ממש אהבתי אותה מהרגע הראשון ובחיי לא הרגשתי משיכה כזאת למישהי. הקשר היה מצויין אם כי קצת לוחץ. בחצי השנה האחרונה של הקשר הבעיות בינינו התגברו אולי גם בגלל הצבא. התחלתי להרגיש שהיא הופכת להיות עול עליי - בגלל דיבורים כמו מה יהיה עם כסף או תוכניות לעתיד וחתונה, זה לא היה רק דיבורים, אלא ריבים קשים ביותר של טענות כלפיי (אני בן אדם מאוד ביקורתי כלפי עצמי וחדור מטרה בדברים מסויימים ועובר תקופה של כשלונות אז גם ככה תקופה סופר קשה). בנוסף התחילו ריבים שטותיים שבאו ממנה על כלום שיכלו להרוס ימים שלמים- היא הייתה עושה את זה בלי כוונה (סוג של בעיית עצבים או משהו).
חוץ מזה היא הייתה בן אדם מדהים כל כך דומה לי וכל כך רציתי שיהיה לה טוב ושתצליח. בסופו של דבר הבאסה התגברה אצלי על השמחה בקשר הזה והבנתי שצריך להיפרד...
לא מאמין שעשיתי את זה, אולי המעשה הכי מזוכיסטי שלי ונפרדתי ממנה. היא התחננה להישאר אצלי לילה אחרון... והסכמתי - לילה נוראי של כאב וחרטה עמוקים.
לא הצלחנו לנתק קשר וכל כמה ימים היינו מדברים כמה שעות, הגעגוע היה כל כך חזק
כל שיחה הייתה מן הקלה רגעית שאחריה באו התחנונים שלה לחזור אליי מה שהפך את המצב להיות יותר גרוע.
בסופו של דבר החלטנו להפסיק לדבר, נפגשנו ונפרדנו אחד מהשני בפעם האחרונה (בחיים לא בכיתי ככה).
הבעיה היא שעדיין, מלא זמן אחרי אני לא מצליח להתרגש ממישהי , להרגיש חרמנות למישהי , אני פשוט נחסם אין לי ניסיון מיני עם בחורות אחרות. ומאז הפרידה היו לי כמה הזדמנויות ואו שהרגשתי חרדה ולא תפקדתי מינית, או שפשוט לא הרגשתי כלום לאף אחת... זה ממש מתסכל וגורם לי להתגעגע יותר, מרגיש שרק עם האקסית היה לי כיף מבחינה מינית ובכללי שרק היא עשתה לי משהו. זה הכניס אותי לדיכאון וסתם מתחפר עוד יותר עם המחשבות... איך יוצאים מזה ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות