שלום, אני בן 15, אני דתי אפילו שאני לא רואה סיבה למה להיות דתי אבל ככה ההורים שלי ואני חושב שאם אני אומר להם שאני לא רוצה היות דתי הם ממש לא יקבלו את זה. אני לומד בכיתה י, והשנה יש לנו דבר שנקרא מחוייבות אישית, כלומר, כל תלמיד שרוצה לקבל תעודת בגרות חייב לסיים מספר שעות התנדבות על מת לקבל את תעודת הבגרות. אני מתנדב במקום די נחמד ומתנדבת שם גם נערה בגילי חילוניה. פה מתחילה הבעיה. יש לי קראש מטורף עליה, אני לא יכול להפסיק לחשוב על כל השבוע אפילו שאני רואה אותה רק יום אחד. כל פעם שאני רואה אותה המוח שלי עושה איתחול וכל מה שחשבתי עליו נשכח ורק היא עולה לי בראש. עכשיו, ההורים שלי ממש יכעסו אם תהיה לי חברה, ובכלל היא חילניה ואני דתי... אני רק אומר שאם היתי חילוני (הלוואי) מזמן הייתי מנסה לדבר איתה. נמאס לי להיות תקוע במסגרות לא מתאימות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025