אמא שלי, היא אישה צעירה יחסית. היא ילדה אותי בגיל 20 בערך, וגידלה אותי לבד. לפני כמה שנים (כשהייתי בת 10בערך) היא נכנסה לזוגיות עם גבר אחר וממנו נולדו עוד שני ילדים. היום אני בערך בת 16, עם שני אחים קטנים, והיא מצפה ממני ממש לגדל אותם ולדאוג לבית. עקרונית אין לי בעיה עם זה בכלל, אבל הבעיה מתחילה בתקופות המבחנים, שאני גם ככה עמוסה והיא מצפה ממני גם לדאוג להם וגם לציונים שלי. היא עובדת פחות ממה שהיא עבדה בעבר וכשהיא חוזרת הביתה היא מצפה ממני לעשות את כל מה שקשור בדאגה לאחים שלי כמו אוכל, מקלחות, חוגים ולקחת את אחותי לגן וחזרה ממנו. בנוסף להכל אני לוקחת שיעורים פרטיים במתמטיקה במרכז למידה. הם לא זולים והיא משלמת עליהם (חשוב לציין שזו העזרה הכספית היחידה שאני מבקשת ממנה, את השאר הבן זוג שלה עוזר או כסף שאני חוסכת מבייביסיטר) , ולאחרונה היא ביקשה ממני "להשתמש בהם בתבונה" כלומר לא לקחת שיעור מתמטיקה פעם בשבוע אלא רק לפני מבחנים (כשיש לי שלושה מבחנים גדולים במחצית והשיעורים האלה הם הדבר היחיד שמחזיק אותי מעל הנכשל). הייתי מבינה את זה אם באמת הייתה לה הכנסה מאוד נמוכה והיא הייתה בלי עזרה בכלל, אבל זה לא המצב, והכסף שלה מתבזבז על בגדים נורא יקרים. כל שבוע היא חוזרת עם שקיות חדשות של בגדים ממותגי יוקרה (פקטורי 54). והיא מבקשת ממני לא לספר את זה לבן זוגה. לאחרונה היא הפסיקה לתפקד בכלל, היא חוזרת הביתה, נשכבת על הספה ומחלקת הוראות לכל הבית משם, מדי פעם ניגשת לבשל לה ולבן הזוג אוכל, ואורז שיהיה לילדים אבל לא משהו מעבר. אני מאוד רוצה להגיד לה משהו על ההתנהלות שלה, כי היא מתנהגת כמו מתבגרת בת 17 ולא כמו אמא, אבל היא ישר תכנס למצב התקפה ותאשים את כולם מלבד עצמה. איך אני יכולה להגיד לה להתאפס על עצמה ולהתנהג כמו אדם בוגר בדרך שלא תייצר מצידה אנטיגוניזם והיא באמת תקשיב לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות