שלום, אני וחבר שלי כבר 7 שנים ביחד.
הכרנו מגיל צעיר. אני תמיד מרגישה לא בעדיפות הראשונה... הוא היה בצבא ואז הצבא היה יותר חשוב ולא היה לו זמן אלי כי הוא היה בקרבי, אחר כך הוא טס לטיול אחרי צבע למשך 8 חודשים בלעדיי (שזה היה הכי פוגע). מאז כנראה פתחתי טראומה, רגשות נחיצות וכל הזמן תחושה שאני לא בראש סדר העדיפויות שלו. כל פעם מחדש שאני חושבת שכן, הוא מזכיר לי מחדש ולא לומד.
בנוסף, אני הייתי מאוד קנאית כלפיו בעבר והוא לא הבין את זה ואמר שאני חונקת אותו. היום אני כבר הרבה פחות קנאית (הקנאה באה בגלים, באותו נושא אי פעם ככה פעם ככה בהתאם למחשבות שלי באותו הרגע), אבל הוא כבר נדבק ממני ופיתח קנאה. (למשל הוא כועס עלי כשאני נפגשת עם חבר של חברה ביחד איתה כמובן) אין לי סבלנות ועצבים לקנאה שלו כי ברור לי שהקנאה שלו לא הגיונית... אבל אני בעצמי עושה לו סרטים אם הוא נפגש עם חברה של חבר ואני לא שם. הוא כועס שאני מרשה לעצמי ושהקשר לא שיוויוני. אני יודעת שהוא צודק. אבל אני לא מצליחה לשלוט בקנאה שלי... קנאה זאת הרגשה נוראית שאוכלת אותך מבפנים, מכניסה לפאניקה ולעצבים. איך אפשר להעלים את הקנאה שלי לגמרי ואת הקנאה שלו?
אני מרגישה שזה לא אישי, אלא הייתי מקנאה לכל אחד...
אנחנו כל הזמן רבים רק בגלל הנושא הזה (לא רבים על שום גבר חוץ מזה). אני כל פעם מחדש רוצה להיפרד בגלל זה, וכל פעם מחדש חושבת על זה שאין דבר כזה ״מושלם״. גם הוא בן אדם ואני לא יותר טובה ממנו. איך יודעים מתי עבר הגבול?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025