שלום. אין לי מושג איך אבל הרבה זמן כבר יש לי פחד מגברים, אני נמשכת לגברים רומנטית (מבחינה גופנית אין לי ממש חשקים מיניים), ויש לי מעט מאוד ידידים שהם בנים וגם איתם אני כמעט לא מדברת. בכל החיים שלי יש חברות ממש טובות ורק ידיד אחד משנים קודמות שאני מדברת איתו ממש פעם ב... והוא הבן היחיד שאני מרגישה איתו יחסית(!!!) בנוח. משהו בי מאוד מפחד מבנים. אולי מסיפורים, אולי מפגיעות (הרבה בנים דחו אותי בחיים וזה שבר אותי המון פעמים), אולי בגלל קשר לא בריא עם מישהו (מסובך, לא בדיוק רומנטי אבל סוג של..) שהוא התעלל בי נפשית ממש, ופעם אחת של אלימות בצחוק-לא בצחוק מצד מישהו שהכרתי מהפייסבוק בפגישה (הידידותית) הראשונה והאחרונה שלנו (עם עוד חברה, אבל אליי הוא נטפל יותר. סתם ככה, אולי הוא קצת פסיכי). לא דיברנו מאז. היו כמה דברים שלקחתי קשה באותו זמן וכאלה שפחות, אבל אני יודעת שאני מדחיקה הרבה או שסתם השלמתי עם העבר. אבל בכל זאת, אני מפחדת מכל הגברים, מאח שלי, מאבא שלי וסבא שלי, מהמורים הזכרים שלי, אני לא מסכימה ללכת אפילו לרופא שיניים אם הוא זכר. אני מפחדת להיות בחדר לבד עם גבר, ואף פעם לא אנסו אותי או משהו, אבל היו לי דיי הרבה חוויות לא נעימות עם גברים. לפעמים אני יושבת בסלון נגיד ואבא שלי אחרי העבודה בא להגיד לי שלום וללטף אותי או לתת לי נשיקה בלחי ואני מרגישה מוטרדת מאוד (הקשר שלנו תמיד היה מאוד טוב ואני מאוד אוהבת אותו) וסולדת מזה מאוד, לפעמים זזה ולפעמים פשוט סובלת בלב כי זה מוזר. מה גם אני שונאת כשאנשים נוגעים בי, גם בנות, אני לא נותנת לאמא שלי ללטף אותי ולנשק אותי גם, אני מוטרדת מאוד בקלות אבל עם גברים אני אפילו לא יכולה לדבר בנוח. לא יודעת מה לעשות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות