היי,
יש מצב שהכותרת קצת מטעה אז אני אסביר.
אבא שלי לא מבשל בבית (רק אמא שלי) , אפילו חביתה הוא לא מכין.
כל פעם בערב יש את הסיפור של: ״רוני (בדוי) תעשי איזה משהו לאכול״ ואחרכך תמיד כוס תה.
עכשיו, אני תמיד מתעצבנת עליו שכל פעם אני צריכה להבין לו אוכל כאילו הוא תינוק בן שנה שלא יודע לעשות לעצמו כלום, אבל בסוף אין לי ברירה ואני מכינה לו.
והיום, הגיע הערב ושוב אותו סיפור, יושבים בספה, ואותו משפט שנשמע במשך כל יום: תעשי משהו לאכול.
ואני, גם עליי עוברים דברים, בלימודים, עם החברים, קשיים, לפעמים אני פגועה וקשה לי ושאני רוצה קצת לשבת ולנוח ואומרת שלא בא לי להכין הוא ישר מתהפך עליי במילים של:״הכל נרשם״ ״תזכרי טוב טוב״ כאילו אני חייבת לו משהו! נמאס לי! הוא אדם בוגר, מה הבעיה שיכין לעצמו טוסט או משהו שמתחשק לו?? ואמרתי לו את זה והוא תמיד אומר שאם אני לא יעשה את זה אז (נגיד יש איזה מרכז קניות חדש שפתחו אצלנו בעיר ואני ממש רוצה שנלך) אני לא יקח אותך, את תראי שכולם יילכו ואת לא תבואי איתנו , אני כבר שבוע רוצה ללכת לשם איתם (לא עם חברות כי אין לי ממש) והוא כל פעם עושה לי תנאים על זה!!! איך מסבירים לו שאני לא עבד שכל פעם שמגיע הערב ואני רוצה לנוח או לקשקש בטלפון שלי צריכה ללכת לעמוד על הגז ולהכין לו חביתה, לחתוך לו ירקות, לשים לו לחם! אין לי עצבים אני אומרת לכם רציני. ולא, אולי זה נשמע שאני כפוית טובה אבל לא- אני עוזרת עם המטלות בבית; זבל, כביסה, כלים, נקיון אבל הארוחת ערב הזאת זה פשוט נהיה הרגל ואם אני לא עושה את זה אז חרב עליי עולמי! ואת האמת שזה נמאס עליי כל ערב מחדש. וגם מתוך כל הקצת חברות שיש לי, כל מי ששאלתי לא מכינה אוכל להורים שלה, וזה די הגיוני, מה אני צריכה להאכיל אותם? בוגרים, עצמאים- שיכינו.
אם כבר אז מכינים לחברות שלי.. לא ההפך, רק במקרים שרוצים לפנק אז כן.
עוד משהו חשוב שחשבתי שעדיף לספר זה שאף פעם אני לא יכין לעצמי אוכל לבד רק לי, תמיד אתחשב ואשאל עם עוד מישהי רוצה.
עכשיו אחרי כל החפירה- איך אני מפסיקה את ההרגל הזה וגורמת לו לקום מהספה ולהכין לעצמו אוכל ושיבין שאני לא חייייייבת להכין לו כלום?! עזרהההה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות