היי. שמי מעיין ואני בת 12 בקרוב ממש.
נולדתי דודה. כלומר, עוד לפני שנולדתי להוריי היו נכדים.
4 מאחיי נשואים , אז אנחנו 4 בבית ואחד מהם בפנימיה, כך שאנחנו רק 3 בבית.
ממש סיוט. אני הכי קטנה, ואח שלי שלפני בן 20.
מה זאת אומרת "סיוט"? הרי אתם רק 3 בבית!?
אז שמעתם/ראיתם נכון.
אחיינים שלי כל שבת אצלנו.
ומי צריך לפנות את החדר?! אני!!
יש לנו חדר ריק, אבל כל שבועיים אח שלי חוזר והוא תפוס ושוב אני צריכה לפנות.
לאחותי יש 3 ילדים, אז היא אומרת לאמא שלי בטלפון: "אני רוצה את החדר של מאיה!" אימי אמרה לי שהיא אמרה שאם אני לא מפנה היא לא באה . (נלווה ב: "אוי דיי את מכאיבה לי! היא כ"כ מסכנה! את עושה מצווה" עוד שנייה בוכה) את זה פשוט התפוצצתי. לא רוצה לבוא שתשאר בבית שלה!
אחותי הנשואה נחשבת ל"מסכנה". יש לה בית קטן וכל בית שהם עוברים אליו יש שם מין סוג של חרקים שלא עוזב אותם במשך שבועיים- חודש בכל דירה או אפילו פעמיים בדירה.
אימי מרחמת עלייה וממש מזילה דמעות כשהיא חושבת על זה.
אז הם צריכים לרסס! מי צריך לפנות? אני! אח שלי בן 25 וזה לא בא בחשבון שיפנה.
אחותי בת 21 : "למה נראה לך!? את הכי קטנה? תתמודדי!" ועוד משפטים מהסוג הזה. אחותי בוכה לאמא שלי שלא נעים לה שזה קורה, וזה. תחשבו: כל שבוע לפנות: בושם, איפור, דודראנט, ועוד המון דברים! לנעול דלתות ארונות. אמא שלי הציעה לי לפנות רק דברים הכרחיים אבל ניסיתי וגיליתי שזה אותו הדבר. לקחתי את אימי לשיחה בזמן טוב ושטחתי לפנייה את טענותיי.
"יש לך זכות," התחילה לצעוק עליי.
נמאס לי!!!
עוד חודש בת המצווה שלי.
אמרתי לאימי שבא לי באולם- "לא! מייד לאחר מכן הבר מצווה של אורי. נעשה לך משהו מצומצם. אי-אפשר אחד אחרי השני".
אני סובלת. אני מוגבלת בדברים רק בגלל האחיינים האלה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות