יש לי אבא אלים ואגרסיבי, נמצאת בתסביך נפשי...

היי אז שמי הבדוי הוא נועה ואני בת 17 מהמרכז..
רציתי לשתף במשהו שרודף אותי מהיותי קטנה.. שמונע את שמחת החיים שלי , שמונע את כל מה שטוב בעצם בחיי.. שהטיל אימה ופחד מהרגע שבו יצאתי אל העולם
ודי הגיעו מים עד נפש
אבא שלי , האדם שאין לו זכות שייקרא "אבא" , מעולם לא התייחס אלי כ-ה בת שלו , לא טיפל בי , לא קילח אותי, לא עזר לי עם שיעורי הבית ומעולם לא ראיתי אותו עושה כלים/מנקה / מבשל רק רואה טלוויזיה ומפצח כמויות של גרעינים . האדם שכל הילדות ראיתי אותו מרביץ לאחי הגדול , פעם במקל ופתח לו את השפה והוא התחבא חסר אונים ילד בן 12 מתחת למיטה כשאמא בוכה בצד ומנסה לעצור אותו ובבו הזמן גם חוטפת ממנו..
ואני? אני זו שהייתי צופה בכל מעשיו , זו רק הייתה "טעימה קטנה" ממה שחווינו במשפחה והכל בגללו. האם להיות הצופה במעשים זו ההרגשה הכי נוראית? לפי מראה עייני כן כיוון שלא הייתי בסיטואציה של אחי.. אני רק זוכרת שהוא היה מרביץ לו ומקלל אותו (הוא אדם שתמיד מקלל תמיד ,עצבני מאוד וגם אני שומעת אותו רב עם אמא שלי ופשוט מקלל אותה בזמן שהיא דואגת לכולם ומנסה רק לטובתו אבל הוא חייב להיות מטומטם בלי חינוך) ופעם הכניס לו (לאחי) פלפל חריף לתחת כי "זה מה שאבא שלי היה עושה לי" . ככה הוא אמר. גם אותו חינכו בצורה השפלה ביותר. ושלא נדבר על זה שהיה מרביץ לו בחגורות ומרביץ לאמא שלי לפעמים. והכי רחמים בכל הסיפור הזה הוא על אמא שלי שצריכה כל החיים שלה לסבול אותו ואם היא תתגרש ממנו לא יהיה לנו כלום. היא עושה את זה בשבילינו. היו לו בעיות אלכוהול בעבר ... זרק צלחות .. שפך עלי מיץ כי לא התאים לו שפעם אחת אמרתי לו איך הוא מתנהג. כשהייתי קטנה קילל אותי והפחיד אותי עד כדי כך שאמא שלי מצאה אותי בוכה בפינה רועדת עם מכנס ספוג בשתן..
רשע ככה אני אתאר אותו תמיד . בליבי. הבושה הגדולה בלחשוף אותו , אני לא יוכל לעמוד בה. אני חסרת ביטחון רק בגלל האדם הזה. הרס לי את החיים.
אני מנסה שלא להיות בבית , פשוט לברוח אבל אז אמא רוצה שאחזור ולא נותת לי לצאת. היו המון מחשבות להתקשר למשטרה אבל .. משהו עצר אותי לא ברור מה.
אני חייה עם זה מאז ומתמיד והינה היום ערב חג פסח איזה כיף לא? ארוחה עם כל המשפחה.. אז לי זה לא ככה. בכלל לא ככה.. ואני כותבת פה כי הארוחה הייתה זוועה כי אבא שלי החליט להתעצבן על אח שלי ולקלל אותו ולאיים עליו שיזורוק עליו עליו את הבקבוק זכוכית של הברכה (וגם הוא שתה את כל הבקבוק יין אז הוא נהיה הרבה יותר אגרסיבי). אז כמו כל חג אנחנו בלי שום דודים ואחיינים כי אבא שלי הספיק לפגוע בכולם אז גם את זה אין לי. אין לי משפחה. אני חייה בעולם שאני לא רוצה להגיע לבית שלי למקום שצריך להיות מוגן אבל הוא לא..
היו מקרים שנשברתי בכיתי את חיי.
אז אחרי החוויה ה"נפלאה" בערב חג , הרגשתי לכתוב את זה.
תודה לכל מי שקרא אני יודעת שזה ארוך