שלום לכולם,
אני בחורה בת 25, סטודנטית שגרה לבד עם הוריי (כל האחים שלי נשואים), הורים מבוגרים עם תפיסת עולם קדומה...
אני בזוגיות כבר שנה וחצי עם בחור שגר לבד ונמצא ממש בסוף התואר הראשון שלו. ההורים שלי נגד הזוגיות הזו בטענה שהוא לא עובד בעבודה טובה (בינתיים הוא בעבודת סטודנטים שבה הוא מרוויח הרבה יותר מבמקומות אחרים), לא מסורתי, לא מכבד אותם ואותי (לא מאחל חג שמח לא מביא מתנה לחג לא בעדם כאשר הם אומרים לו שיכבד את בקשתם שלא אשן אצלו וכו'), ושאני נכנסת למשפחה שלו שלא מקבלת אותי בחום ואהבה (המשפחה שלו פגועה מהיחס של אמא שלי כלפיו, אך אין להם שום דבר נגדי).
עד עכשיו ישנתי אצלו פעם אחת בשבוע, ובזמן האחרון זה הפך לפעמיים, ומאז ומתמיד זה לא התקבל בשום צורה על ההורים שלי. אמא שלי אומרת לי שהיא לא יכולה להסתכל עליי, שאני מגעילה, שאין לי כבוד ואין לי בושה, שאני מביישת את המשפחה ושהחבר מבזבז לי את הזמן. אציין שההורים שלי לא דתיים, אך עדיין דבקים בדעות קדומות.
אמא מערבת את כל המשפחה שלי בסיפור הזה, כולם בעדה בכדי לשמור על יחס קרוב אליה, ולא מעניין אותה שאת גיל 18 עברתי מזמן, וכעת אני ברשות עצמי, בטענה שאני עדיין גרה אצלה ואכבד אותה. ניסיתי לעבור לגור אצל החבר ואפילו אצל אחי למשך כחודש, אך היא לא נתנה לי שקט נפשי... ואיימה שתזיק לעצמה.
אין לי מושג כבר איך להתנהג או מה לעשות עם המצב הזה... אין לי אפשרות לשכור דירה לבד, והיא גם תעשה לי צרות אם זה יקרה, ומבחינתה לא עוברים לשום בית אחר כל עוד לא נשואים (גם אם אהיה רווקה).
אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות