היי ותודה שבחרתם לקרוא את השאלה שלי.
אתחיל בציון נקודה שכל המתואר כאן הוא אנונימי ולכן עוזר לי להפתח ללא סינונים.
בהרבה מהיציאות (עם חברה אחת ספיציפית שלי) תמיד תמיד תמיד כשניגשים אלינו שני בחורים הם מראים התעניינות בה ולא בי.
עכשיו בהתחלה היה מצידי פרגון מלא, כשאני אומרת מלא זה אומר שהייתי מעסיקה את עצמי, נותנת כמה זמן שצריך מבלי ללחוץ, לא גונבת את הזרקור, מוציאה אותה באור החיובי ביותר ובמילה אחת - "מפרגנת".
היה לי יותר קל להיות הבחורה הזו כי התקיים בי ביטחון גבוה, עם הזמן שמתי לב שבכל יציאה ותמיד זהו המצב, שעוד פעם אני צריכה להעסיק את עצמי, ששוב אני צריכה לחייך ועוד פעם לפרגן ועם כמה שניתן לעשות זאת כמה פעמים בכיף ושמחה, אחרי כמה חודשים שלמים זה מתחיל לבאס שתורי מבושש לבוא.
רקע: (פה נכנסת העובדה שעוזרת אנונימיות) אני גבוהה, עם גוף חטוב, שיער ארוך ובהיר, עיניים בהירות, גבות מרשימות ונמשים.
בכל מקום שאני מגיעה אליו אני אשמע הערה טובה על חיצוניותי, וחברתי גם היא גבוהה ומקסימה, עם גוף מאוד יפה, אך תווים וצבעים שנחשבים חברתית בישראל לקצת יותר 'רגילים',
יש לציין כי שתינו משכילות ואינטליגנטיות באותה המידה ואולי חוש ההומור שלי טיפה יותר מפותח אך מבחינה אינטלקטואלית והתנסחותית לא מתקיים שוני מהותי - ועדיין אני מוצאת את עצמי בכל יציאה מחדש מועסקת על ידי החבר השני (לכאורה כמו החברות השמנות בסרטים שצריך להרחיק מהזוג) תוך שגם הוא מעוניין בה אך מזלו פחות שפר עליו ויש עליו להעסיק אותי כדי שהשני "יסגור את העסקה".
אז אשמח לשמוע איפה אני טועה? למה אני החברה הזו?
תודה למשיבים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות