אני מרגישה חסרת תקווה. אני מרגישה חסרת תקווה בנוגע להצלחות שלי בתיכון, באוניברסיטה. אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה ומאמינה 100% מהזמן שאני מכוערת. אנ לא מצחיקה, מבודדת חברתית. אני שנואה בבית ספר שלי. חוויתי מספר תקיפות מיניות. ההורים שלי לא נותנים לי חום ואהבה, לפעמים אין אוכל, הם מטילים עליי את הבעיות הכלכליות שלהם, אחי מפגר. אני לא בקשר עם 3 אחיות מתוך ארבעה. אני אפסית. אני חסרת תחביבים ועצלנית בטירוף. אני בן אדם רע וריק. אני לא רואה את החיים שלי מגיעים לשום מקום ואם היו אומרים לי שנותרו לי 24 שעות לחיות לא הייתי מזילה דמעה. לחיים שלי אין משמעות. לי כבן אדם אין משמעות. אני חסרת חברים וחסרת חיים. אני לא יצאתי מהבית כבר שבועיים מלבד בית ספר ואני מרגישה שהכוחות שבי נגמרים. אני משדרת שהכל בסדר, לא נראית מדוכאת, לא מראית מוזנחת, לא מביעה יותר מידי רגשות ואם כן הם בדרך כלל יהיו כעס/עצבים מלווים בעוקצנות וציניות. אני רןצה למות אבל כושלת מידי בכדי כדי לבצע משהו בכלל. אני סיבלת במשפחה, באמת סובלת. המשפחה שלי הותירה בי יותר צלקות מאשר הכל ןאני עדיין לא מעזה להיפרד או לעבור לפנימיה. אני מרגישה שאני מתחילה להישבר אבל לא מוכנה להראות שום סימן לכך שאני נשברת. אני צריכה עזרה אבל לא מסכימה לקבל אותה. אני אובדת עצות בנוגע לעצמי ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי. אני מרגישה אבודה. אני מרגישה שכולם נטשו אותי ובקרוב אני אנטוש את עצמי. אני מרגישה שכל המתנות שלי נלקחו ממני. אני מדברת על כישורים שהיו לי. כישורי חברות, הצלחה בלימודים. פעם אהבתי להסתכל במראה. היום אני נשבעת שאני לא מסוגלת להסתכל במראה. אני נשבעת. אני מרגישה שבחיים לא אמצא זוגיות כי אני דפוקה ומתוסבכת עם עבר (כולל עבר משפחתי) של אחת מהבחורות הדפוקות בארץ. אני פשוט מרגישה שאני לא יודעת כלום ןאני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות או מכ קורה לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות