אני אוהבת אותך סבא שלי. ואני מתגעגעת כל כך.

סבא שלי,
יום העצמאות היום, והמחשבות עליך לא עוזבות אותי. נזכרתי שהפעם האחרונה שיצאת מהבית ולא לבית חולים, הייתה ביום העצמאות לפני שנתיים.
זה היה לפני שנתיים וזה לא נתפס לי שכמעט שנתיים עברו בלעדייך.
אתה וסבתא באתם אלינו.
ישבנו לאכול ארוחת צהריים עם אורלי. זה היה יום לפני שטסתי לברצלונה. והייתי מרוכזת בעצמי. בהתחלה רציתי שיעזרו לי לארוז, ואז ישבתי עם אורלי להכין זר פרחים לראש, ואחר כך רציתי שכולם יתרכזו בעיצוב ההזמנה לבת מצווה שלי.
בקושי דיברתי איתך.
אני מרגישה פספוס.
כשאכלנו, אני זוכרת שביקשת ממני להביא לך שוקולד מברצלונה, ואני זוכרת שסיפרת שאף פעם לא היית שם.. ואז סבתא אמרה לך שעדיין לא מאוחר, ושתיקח גם אותה..
יותר מזה לא דיברנו ביום ההוא. איזה פספוס. לא חשבתי, וגם לא בחלומות הכי רעים שלי, שיכול להיות שלא יהיו לנו עוד הרבה הזדמנויות לדבר. ראיתי את השיחות שלנו, וגם את השתיקות שלנו כמובנות מאליו
חבל שהבנתי מאוחר מדי שהן לא מובנות מאליו...
ביום שלמחרת טסתי לברצלונה, וכשחזרתי עם השוקולד שקניתי לך לארץ, סיפרו לי שאתה מאושפז.. זו לא הייתה פעם ראשונה שהתאשפזת.. ולא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה..
ביקשתי ליסוע אליך והבאתי איתי את השוקולד. וכשהגענו אתה אמרת לי "עמרי שלי התגעגעתי נשמתי" ממש במילים האלה. נתתי לך את השוקולד והנחת אותו על השידה שהייתה ליד המיטה. כשאמרתי לך לטעום את השוקולד אמרת לי שאין לך תיאבון. את השוקולד הזה, סבא שלי, אתה כבר לא אכלת..
זאת הייתה הפגישה האחרונה שלנו.. בשאר הזמן שהיית בבית חולים, לא הסכמתי לבקר, כי לא היה לי נעים לראות אותך במצב הזה.
אני מתגעגעת אליך כל כך סבא שלי.
אני מתגעגעת לקידוש בשישי, אני מתגעגעת למוציא שאתה היית מחלק, שהיה שונה, וכל כך הרבה יותר מיוחד בעיני. אני מתגעגעת לפנטומימה שהיינו עושים אחד לשני בארוחת שישי. אני מתגעגעת להערכה שלך לדברים שבעיני הרוב היו נראים ברורים ומובנים מאליו. אני מתגעגעת לתחושת הביטחון שהייתה בי כשהייתי איתך. אבל יותר מכל, סבא שלי, אני מתגעגעת לחיבוק, החיבוק העוטף והחם, שאומר בלי מילים שאתה שומר עליי.
יש פעמים שאני נכנסת לבית שלכם, וחושבת שתשב במקום שתמיד היית יושב בו.. עם גופיה לבנה, טרנינג, וקרוקס. אבל אתה אף פעם לא שם... אני לרגע מתאכזבת ואז נזכרת, שאתה אף פעם לא תשב שם יותר.. סבא, אף אחד לא יושב שם אף פעם. זה תמיד יהיה המקום שלך, והוא תמיד נשאר ריק. הוא נשאר ריק על הכיסא הזה, אבל אצלי בלב הוא מלא, מלא בזיכרונות מתוקים.
אני אוהבת אותך סבא שלי.
ואני מתגעגעת כל כך.