חבר נהרג, הזוגיות נגמרה, הכל קרה מהר... עברו שנתיים ולא מצליח לצאת מזה

שלום חברים,
מצטער אם אני קצת חופר, אשתדל לקצר ואשמח אם תקראו עד הסוף.
אני בן 22, חייל משוחרר כבר שנה, עובד בחברת הייטק, בחור איכותי ועקרונית? כביכול אין לי שום בעיות בחיים.
כרקע כללי, מגיל 13 אני עובר חיים מאוד לא פשוטים. את גיל ההתבגרות (גיל 13 עד 17) העברתי מחוץ לבית ובנוסף, עברתי עוד מספר אירועים לא פשוטים שאני כרגע מעדיף לא לחשוף.
במבצע "צוק איתן" שירתתי בשירות סדיר. אומנם לצערי לא כלוחם, אך בתפקיד מאוד משמעותי בו הייתי מעורב בכל הליך בלחימה. יותר מ50 לילות ללא שינה (4-3 שעות שינה ביממה) והמון עומס מהידיעה שחייהם של אנשים נמצאים על הכף.
במהלך המבצע חבר שלי נהרג, דבר שכמובן השפיע עליי בצורה משמעותית. עם זאת, לא יכולתי לעצור ולהתאבל מכיוון שכולנו היינו בטירוף. הלוויה בבוקר ובלילה שוב עובדים בכל הכוח, כאילו כלום לא קרה.
מספר חודשים לאחר מבצע "צוק איתן", הבנתי שמשהו בי השתנה. הרגשתי מבואס ברוב הזמן, הייתי בוכה בלי שום סיבה, הזיות. לא הצלחתי להבין מה עובר עליי, איך מאדם שהיה הכי חברותי והכי שמח, הפכתי לשבר כלי.
במקביל לכל הדברים האלה, הייתי בזוגיות של שנתיים עם מישהי. ברגע שהקשיים התחילו, ידעתי שהיא תשים לב שמשהו בי השתנה. התביישתי לספר לה שבגלל מוות של חבר, עומס ודברים שנתקלתי בהם במהלך המבצע אני פתאום מתפרק. אחרי הכל, אני לא לוחם נכון? אני לא אמור להרגיש ככה.
אז איכשהו, בצורה די בלתי נשלטת, החלטתי לשקר לה. המצאתי סיפור שעברתי לתפקיד לחימה ביחידה מיוחדת ושם במהלך אחד המבצעים נהרגו לי חברים ולכן אני מרגיש ככה. היא האמינה לסיפור, אך כמו כל שקר, גם השקר הזה התפוצץ אחרי חודש וחצי בערך.
מאז שהיא גילתה על השקר לא דיברנו מילה. לא רק שלא דיברנו, ההורים שלה התערבו והבטיחו שינקמו בי. לא עניין אותם למה שיקרתי, מה עבר עליי או מה קרה..עניין אותם רק דבר אחד - נקמה. שאני אשלם על זה ששיקרתי ופגעתי בבת שלהם.
בסופו של דבר, הם רבו עם ההורים שלי, הלכו להגיש עליי תלונה במשטרה על זה שכביכול פגעתי בבת שלהם מינית (לא קרה, התיק נסגר והוכחתי שלא עשיתי את זה). אבל מה בעיקר קרה שם? זה הוביל אותי להתפרקות טוטאלית. לא הצלחתי להתמודד עם הדיכאון שכבר היה שם בשילוב עם הפרידה מהחברה, התלונה במשטרה והידיעה שפגעתי בבחורה שבאמת הייתה כל חיי, האדם הכי יקר לי, שהשקעתי בשבילו את כל כולי ובסוף? בגלל רצף אירועים הגעתי למצב שאני משקר.

אז כן, אני כמעט שנתיים בטיפול פסיכולוגי והחברים תומכים. אבל בסופו של יום, כשאני נשאר לבד במיטה בחדר, אני גמור. אין לי רצון להמשיך ולהתקדם בחיים, אין לי רצון למצוא אהבה חדשה, אין לי רצון לכלום, באמת לשום דבר. אני רוצה להישאר לבד עם עצמי ומבחינתי? לעבוד בעבודה הכי מחורבנת ולחיות את החיים הכי מחורבנים שיש.

לא יודע מה כבר אפשר לעשות..אני ממש, אבל ממש אשמח אם תוכלו לעזור, לייעץ, לתמוך, לבקר (מלשון ביקורת) אותי או כל דבר אחר שעולה לכם לראש.

תודה רבה לכולכם!
מעריך..