לא מסתדרת עם המשפחה, מתה לעוף מפה

קודם כל , אני חייבת לומר שהאתר הזה מדהים ! מצטערת מראש על האורך ;)
עכשיו.. , לא מזמן חגגתי 16 , אני בכיתה יא (אני מסיימת בית ספר גיל 17 וחצי) . אני כן רואה אותי בתור אחת בוגרת , שכן יודעת דבר או שתיים מהחיים שלה .
הגעתי למצב , שאני באמת כבר לא יודעת מה יהיה איתי , אני לא מפסיקה לריב עם אמא שלי , אבא שלי לא תופס חלק בחינוך שלי ..
המשפחה שלי דתית , אני פחות הולכת בדרך הזו , אבל מכבדת כל עוד אני תחת החינוך של אמא שלי . אני סוג של "כבשה שחורה" , כן . אני עושה הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניי אמא שלי , אבל זו הדרך שלי , וככל הנראה אמא שלי לא מקבלת את זה, בכלל .
אמא שלי לא מעריכה כלום ! היא רואה אותי כסיוט של החיים שלה , אני יודעת שהיא אוהבת אותי ורוצה רק טוב לי , וכל פעם אני אומרת , היא בן אדם מדהים , היא אשת שיחה, היא מנהלת מדהימה , באמת ! , פשוט בתור אמא לא הצליח לה , איתי בכל אופן .
היא כופה עליי לשמור שבת , וגם שהחלטתי שאני ישמור כל עוד אני בבית , היא לא מאמינה לי ודואגת להחביא לי את הפלאפון . כל שבת .
בשעה 23:00 , היא לוקחת לי את הפלאפון כדי שאני לא ידבר עם אותו אחד שהוא "חילוני" אז זה לא מתאים לה .
ושלא תבינו לא נכון , אני לא מצטדקת , אני כן חצופה , אני כן עושה דברים נגד הדרך הזו, אני כן יכולה להרים את הקול .
אבל די ! נמאס לי , באמת . תמיד היא "שופטת" לטובת אחותי הגדולה , בכל דבר. בלי לשמוע , אחותי תקלל אותי , והיא תצדק , למה ? כי היא גדולה , עובדת, לומדת, אז מן הראוי שמתי שהיא מגיעה לבית שהיא תהיה מינימום אורחת כבוד. נו באמת.
אני יכולה להיסגר כל היום בחדר, רק לא להיתקל בה ובמצבי רוח שלה, אני יכולה לצאת כל היום מהבית , אבל היא לא נותנת לי . היא מסכימה לי עד שעה 22:00. .
היא לא מצליחה לראות שאני כבר לא הילדה הקטנה , ועזבו את זה שהיא שונאת את כל החברות שלי, כי מבחינתה , הן גרמו לי להגיע ל"מצב" שאני היום .
היא תמיד תאשים אנשים אחרים, היא בחיים לא תבקש סליחה , היא בחיים לא תתן לי סיבה למה באמת היא מביאה את הספר חוקים הזה .
אני גם מאוד עקרונית , ואני אגיד את הדברים שיושבים עליי , ואמא שלי גם את זה לא מקבלת , לדוג : השהו את אחי מבית הספר כי הוא לא הגיע עם ציצית , אז אמרתי שהם מחנכים בצורה של כפייה, היא התחילה לצעוק עליי שאני הורסת הכל , ושאם אני מתקלקלת אז שאני יעזוב את אחי בשקט .
הכי אבסורדי שאני מנסה לדבר איתה על זה , אני נשבעת ! אבל היא כל פעם דוחה אותי , ואומרת שאין מה לדבר בכלל ושאני בחיים לא ישתנה.
שאני אומרת לה שיש בנות בגיל שלי אחרי הפלה, שמשתכרות בברים בכל שישי , ושלובשות לבוש פרובקטיבי , היא תדאג להגיד שיש בנות שעושות הכל בשביל המשפחה .
היא מידיי פעם זורקת לי הערות "מתי תעופי מהבית ויהיה שקט " , "לכי לבתים אחרים , בסוף תבואי בריצה " . (בוקר אחרי היא דואגת לקום ולדפוק חיוך מפויס)
אז השבוע זרקתי לה גם , "אל תדאגי , עוד כמה שנים ואני יעוף מפה " .
אני באמת רוצה לעוף מפה . זה לא ריבים לגיטימיים שלנערה מתבגרת ואמא , זה מעבר !
אבל אני מציאותית , לעזוב עכשיו את הבית ישאר לי בגדר חלום, אבל אני אשמח לשמוע עצות, מה לעשות ? איך לפנות אלייה בכלל ? ניסיתי כבר הכל , לדבר איתה , עם היועצת , כלום ..
האופציה היחידה היא לחכות לגיל 18 שאני אהיה ברשות עצמי ולעוף מפה ..