קראו לי הרבה פעמים כושית כי אני תמניה, איימו לדקור אותי. איך לא להתייאש?

היי, אני אגיד את שמי כי זה לא מפחיד אותי. קוראים לי שי ועכשיו גמרתי כיתה ז'. מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה בכיתה א' ועד היום לא חיפשתי להיות מסמר הערב. הורי התגרשו שהייתי בת חמש וכתוצאה מכך עברתי לגור אצל אמא ביישוב במרחק של עשרים דקות מהעיר בה גמרתי. הגיעה כיתה א' ולא הכרתי אף ילד. הקשרים החברתיים שלי לא היו בעננים לא היו לי ממש חברות הן היו לכיוון של סתם בנות בכיתה. בכיתה ה' הבלגן התחיל, הטלפון טאצ' הראשון שלי והקבוצת ווצאפ הראשונה שלי היתה עם בתי הספר המקומיים שהיו בישוב. מאוד התלהבתי קצת אז התחלתי מעט "לחפור" ו"מלכת הכיתה" של הבית ספר האחר התחילה לרדת עלי בקבוצה וכמובן שאף אחד לא עזר לי. בוקר טוב לך סוף כיתה ו' ואני התאהבתי בילד בבית ספר השני. היה לנו המון במשותף אבל לא הרגיש לי כאילו הוא אוהב אותי, הוא גם היה ממש מקובל לכן למה לו לקחת אחת כמוני אם אפשר ילדה שווה יותר. בכיתה ז' זה היה משבר עצום הייתי קמה עם פרצוף תשעה באב כל בוקר כי הייתי יודעת מה מצפה לי. ירידות, קללות,הצקות, מבטים.. אף אחד לא עזר לי. היו לי מעט חברות אבל לא הרגיש לי שהן באמת איתי והן פחדו להגן עלי בכדי שלא ירדו גם עליהן. נשארתי ילדה קטנה בשדה קרב שכולם מכוונים את ההדק על הראש שלי. ההורים שלי מעולם לא ידעו כמה המצב נורא אז החלטתי מתחילת השנה לשמור הודעות מגעילות שאני מקבלת לטלפון. בסוף השנה אגרתי אומץ והראתי להם אותן והם היו בשוק. קראו לי הרבה פעמים כושית כי אני תמניה, אני ידקור אותך, אני יהרוג אותך, לאף אחד לא יהיה אכפת אם תמותי, ימסכנה, מחפשת חברות בקבוצה ימוזרה, אפסית, את פשוט אכזרית ומה לא. נשברתי בפנים כל הזמן הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ כל רגע ולקפוץ מהחלון אל תעשו אותי דרמטית אבל היו פעמים שזה תקף אותי ונפלתי על הריצפה ובכיתי, וכמעט זרקתי את המראה שלי מהחדר כולם לא הבינו כמה המצב היה נורא, במשך שנה! שנה שלמה אני חולמת להיות הנסיכה שיצילו אותה בסוף! שנה שלמה חיכיתי למשהו שיבוא ויבין ויאמין לי! וזה לא קרה.. כי הנסיך שלי היה בעצם אני, אני הצלתי את עצמי אבל זה לא מפסיק. אני פשוט לא רוצה ללכת לבית ספר הזה שוב אבל אני לא רוצה לתת לילדים המגעילים האלו להרגיש ניצחון, הם לא ינצחו אותי, הם לא ישברו אותי. אני לא בתחרות, אבל אני במשחק החיים ואני לא אתן להם דקה אחת להרגיש שהם ניצחו אותי כי במשחק הזה אני זאת שמנצחת, אני יודעת שאני יותר חזקה מהם אבל זה הכל תחפושת. אני לא מרגישה באמת ביטחון עצמי כלפם ואני עדיין לא ממש יודעת איך להתמודד מולם או למצוא לעצמי ידיד או ידידה בשכבה שיהיו תמיד לצידי גם אם קשה. כי כרגע יש לי רק ידידים וחברי משפחה בגילאים ואיזורים שונים לגמרי.


ביקשתי מלא עזרה בחיים היא פשוט אף פעם לא היתה משקפת רצינות מהאנשים שהביאו לי אותה.
ואני באמת צריכה את העזרה הזאת כדי לא ליפול לבור שוב כי אז אני באמת לא יודעת איך אצליח לחזור